ואם גאול יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו. כבר זכרה התורה בזה ממה שקדם ולפי שאמרה התורה בזה המקום איש מה שלא אמרה כן בשאר הדברים שקדמו שגואלים הבעלים והוא שכבר אמר בבהמה ואם גאול יגאלנה ובבית אמרה ואם המקדיש יגאל את ביתו ובשדה אמר ואם גאול יגאל את השדה המקדיש אותו למדנו מזה שאין דין תוספת חומש נוהג בפדיון מעשה שני אלא כשהיה הגואל איש ואמנם האשה פטורה מתוספת חומש ולפי שאמרה איש ממעשרו למדנו שפדיון מעשה שני שיוסיפו בו חומש כשיהיה הפודה בעל המעשר כדרך שהיה הפדיון והמעשר שלו והנה התועלת בזה המעשר הוא התועלת אשר בשאר המעשרות ועוד יש בו תועלת להטיב לעניים כמו שהתבאר בפרשת ראה אנכי וזה שכבר ימצאו רבים שיעלה מעשרם לחשבון גדול ולפי שיחוייב להם לאכלו בירושלם הנה לפי שלא יתעכבו שם מאד יתנו ממנו לעניים לאכלו שם:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 31
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819