רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 8

על כל אבדה. שהיא באופן שאפשר שיאמר בעל האבדה כי הוא זה ר"ל שאפשר לו להכיר האבידה ולתת סימניה והנה טוען שאין האבידה שלו עד הדינין יבא דבר שניהם להכיר אם פשע אם לא פשע או אם האבדה שלו או אינה שלו ואפשר שיהיה הרצון בזה על כל אבדה שיטעון השומר שנאבד ממנו באיזה אופן שיהיה עם כשנגנב כמו שקדם או בזולת זה האופן שזה יאמר כך וכך היה מה שהפקדתי בידך והשומר טוען כי הוא זה ואינו כמו שאתה אומ' או יהיה הרצון בזה על כל אבדה שיטעון השומר שיאמר בעל הפקדון כי מה שאתה שואל שנגנב או אבד הוא זה והוא בידך הנה מכל אלו הטענות יבא על הדיינין דבר שניהם לראות מי הוא הטוען אמת וישבע בפניהם השומר שהוא דבריו ויפטר במה שהודה אם הודה דבר. והנה מי שירשיעו אותו הדיינין מפני שנשבע על שקר ישלם שנים לרעהו ר"ל בזה שטען טענ' גנבה ואבדה ונשבע שאם באו עדים אחר זה שנשבע על שקר באופן שירשיעוהו הדיינים ולא ירשיע הוא עצמו הנה הוא משלם שני כי הוא כמו גנב ואין ספק שלא יהיה זה הדין כי אם אחר שנשבע כי המה שטען שנגנב או נאבד קודם שנשבע לא הועיל להפטר מתשלומי הפקדון וענין תשלומי כפל הוא לחייבו מדה כנגד מדה וכן אם נשבע והודה אחר זה אינו משלם תשלומי כפל כי אין מרשיעין אותו דיינים אבל הוא מרשיע את עצמו והוא מבואר שזה הדין בזה הענין שוה היה הפקדון כסף או כלים או שור או חמור או שה ומה שידמה להם. כי כבר זה באר זה בביאור בזאת הפרשה ולא אמר הכתוב כסף או כלים אלא שדבר בהווה:

אשר יאמר כי הוא זה. ר"ל שאם תהיה טענתם בשור וחמור או שה או שלמה שנתן בידו בכל אבדה שמצא שיאמר השומר כי הוא זה ואיננו כמו שאתה טוען עד האלהים יבא דבר שניהם לאמת זה הענין בשבועה והנה השומר ישבע ולא ישלם כמו הענין בשבועות השומרים שהוא על השומר לפי מה שהתבאר מדברי התורה ומהענין בעצמו וכבר יתבאר שזה הענין הוא הודאה במקצת הטענה מפני מה שאמר אשר יאמר כי הוא זה ולא אמר אשר יאמר כי הוא אינו ואם טענו חטים והודה לו בשעורים הנה הוא אומר לו כי הוא אינו לא כי הוא זה. ובכלל הנה אמרו כי הוא זה מודה שהטענה וההודאה הם בדבר אחד וזה מבואר למי שיבין במלאכת ההגיון וכבר ביארו זה במכילתא בזה האופן והנה חכמים תקנו שהמוצא מציאה לא נחייבהו שבועה מפני תקון העולם ומתקנת חכמים שלא ישבע מודה מקצת אם לא היתה הכפירה שתי כסף או יותר וההודאה בשוה פרוטה או יותר והוא מבואר שאינו מודה מקצת אם לא הודה לו במקצת הכמו' שטען. ולזה יחוייב שיהיה הטוען טוען דבר מוגבל במדה או במשקל או במנין שאם לא היה מוגבל לא היה לזאת הטענ' קצת שתהיה בו הודאה במקצת והנה אם טען דבר שבמדה והודה לו במנין או במשקל פטור כי הם מינים מתחלפים מהכמה ולא יפול ביניהם היחס כאלו תאמר שטען מדה מלאה מעות והוא מודה לו בחמשים זוז ומזה המקום יתבאר שהמודה בקנס פטור שנא' אשר ירשיעון האלהים ישלם שנים ואולם אם היה מרשיע עצמו ר"ל שיורה שנשבע על שקר הנה הוא פטור מן הכפל וכבר נשפט שהענין הוא כן בשאר הקנסות וראוי שתדע כי מה שנאמר בשומר שכר ומת או נשכח הוא כשהיה זה באונס גדול שאינו יכול להציל ראיה לדבר זה שהרי הוא חייב על הגנב' ואע"פ שהוא אונס ולזה הוא מבוא' שלא יפטר מהמתה והשבורה והשבויה אלא מפני שהו' אונס יותר גדול מאונס הגנבה והנה הרצון במתה שתמות כדרכה שאין לך אונס יותר גדול מזה והשבור' שנשברה ע"י לסטים שאין לו כח לעמוד מפניהם בשום פנים וכן העניין בשאר האונסים הגדולים הדומים לזה וראוי שתדע כי מ"ש אין רואה שבועת ה' תהיה וגו'. אין הרצון בו שאם לא ראו עדים זה הענין ישבע ויפטר כי לא יפול ספק בזה שאם יביא עדי' יפטר אבל הרצון בזה שאם לא היה מדרך המקום ההוא שיהיה שם רואה אז יפטר בשבועה ואם היה מדרך המקום ההוא שיהיה שם רואה לא יפטר בשבועה אלא יביא ראיה או ישלם וכן מה שפטרה התורה שומר שכר מהטרפה הוא כשנטרפ' באונס גדול וזה יתבאר בביאור בעינו אשר ביארנו זה בשבויה ושבורה ומתה וראוי שתדע שאם פשע בשמירתו כמו שהביא הבהמה למקום גדודי חיות ולסטי' ומה שידמה לזה הנה הוא חייב לשלם כמו העניין בשומר חנם שהוא חייב בפשיעה והנה מה שאמר בטרפה יביאהו עד אין הרצון בו שלא יפטר אלא בעדם כי הטרפה דינה כדין המתה והשבויה והשבורה אלא שהרצון בו שיביא עדים במקו שיש רואה או שישבע במקום שאין רואה כי אין שם סבה תחייב שיהיה ההבדל בין הטרפה ושאר האונסים הגדלים וראוי שתדע שהעד הנאמר בכאן הוא שני עדים וזה יתבאר מצד הגדר כי ההעדה יחויב שתהיה בבית דין כי בזולת זה לא יהיה כי אם ספור. וראוי שיהיה משני עדים כי בזולת זה לא יגמר הדין על פיהן ולא תהיה העדה בצד שיהיה פטור מלשלם בה העדות כי התורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר וראוי שתדע כי השואל ששאל בהמה או כלי למלאכה מה ומחמת המלאכה ההיא שהיה לו רשות עליה מאת הבעלים מתה הבהמה או נשבר הכלי בשעת מלאכה הנה הוא פטור כי על זה הרשוהו הבעלים ואולם אם בא הפסד שלא בשעת מלאכה או שלא מחמת המלאכה שהרשוהו עליה אבל מחמת מלאכה אחרת הנה השואל חייב והוא חייב בכל האונסין כמו שהתבאר בתורה. וראוי שתדע שהשומרים לא יתחייבו בדבר אם לא היו בני דעת וזה מבואר מהשרשים הכוללים ואולם הבעלים אע"פ שלא היו בני דעת יתחייבו השומרים להם כל אחד בדינו ולא נאמר כי יתן איש אל רעהו אלא בהווה: