כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים שמור. ר"ל שיגיעו ביד רעהו באחד מהדרכים אשר ישובו בהם להיות ברשותו וקבל עליו לשמור אותם וגונב אחרי כן הדבר שהוא שומר אותו מבית האיש השומר אם ימצא הגנב ישלם שנים לבעלים לפי שהוא גונב אותו להם כי זה השומר פטור מגניבה ואם לא ימצא הגנב והיה זזה וען שנגנב מנו לפטרו מן התשלומין ונקרב בעל הבית שנגנב זה מרשותו אל הדיינין וישבע ויפטר כי לזאת הסבה יבא לפניהם כמו שאמר בתמורת זה המקום בפרשה השנית שבועת יי' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו'. והנה יפטר בזאת השבועה אם לא שלח ידו במה שנתן בידו חבירו קודם שנגנב ממנו שאם שלח ידו בו באופן שיקנה אותו לעצמו כאלו תאמר שהגביהו להשתמש בו ולהחזיק בו כשלו הרי הוא באחריותו ומשלו נגנב לא משל בעלים ואם טענו הבעלי' שהוא פשע בשמירתו שלא שמר כראוי לפי מה שהפקיד לו שהיה שור או חמור או שה או שלמה ומה שידמה להם או שהיה מחלוקת ביניהם:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819