רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 4

כי יבער איש שדה או כרם. ר"ל שיאכילהו לבהמתו ושלח את בהמתו וירעה בשד' אחר הנה ישלם מיטב שדהו שהשחית או מיטב כרמו ואו' ההשחתה כבר תהיה אם באכילה אם ברגלי הבהמה כי הוא ישלם לו גם כן מה שתשחית הבהמה ברגליה כי בזה הגיע לו ג"כ נזק וכבר רמז אל זה הנזק במה שאמר ושלח את בעירה ר"ל שכבר עזבם ללכת שם כאמרו משלחי רגל השור והחמור ולא יתחייב על אלו הנזקין וכמה שידמה להם כי אם ברשו' הניזק שנאמר וביער בשדה אחר ואולם ברשו' הרבים פטור על השן והרגל וכ"ש ברשות המזיק וראוי שתדע שמה שידמה לשן דינו כשן ומה שידמ' לרגל דינו כרגל והנה מה שידמה לשן הוא כל נזק שיגיע מהבהמה שתתכוין בו להנאתו כמו שנתחככה בכותל להנאתו והזיקה או טנפה פירות להנאתה ומה שידמה לזה ממה שיהיה להנאת הבהמה שיהיה דרכה בכך ומה שידמה לרגל הוא מה שדרך הבהמה להזיק בו דרך הליכה כמו שהזיקה בגופה דרך הלוכה או במה שמחובר לגופה וכמו משואה ופרומביא שבפיה ועגלה המושכת בקרון כי כמו שדרכה ללכת ולהזיק כך דרכה להניע הדברים המחוברים לה עמה ולהזיק במה שיפגשו אותו' וראוי שתדע שאם אכלה הבהמה מה שאין דרכה לאכול על דרך הטרף או על דרך השחתה הנה הוא מתולדות נגיחה או נגיפה שחייב עליהם ברשו' הרבים אם תם חצי נזק מגופו ואם מועד נזק שלם כמו הכלב שאכל טלאים וחתול שאכל תרנגולים גדלים או שאכלה כסות אוכלים כי התורה אמרה שדה או כרם שהוא דבר שדרך הבהמה לאכול ממנו וראוי שלא יעלם ממנו כי אע"פ שהוא פטור ברשות הרבים מנזקי שן ורגל הנה אם נהנת הבהמה משלמת מה שנהנת אע"פ שאינה משלמת מה שהזיקה כי אין ראוי שיהנה האדם מחברו שלא ברצונו ולא ישלם לו. וראוי שתדע שאם נכנסה הבהמה לרשות הניזק באונס בזולת פשיעת השומר הנה בעליה פטור מלשלם מה שהזיקה שנאמר כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה שיהיה הוא המבעיר או המשלח וזה אמנ' יהיה כשלא שמר' כראוי כי מטבע הבהמה שתלך לאכול באשר תמצא כשלא ישמרוה הבעלים ולה אם לא שמרה הנה הוא כאלו היה הוא המשלח אותה שם ובהיות הענין כן הנה אם באה הבהמה שם באונס כמו שהוחלקה ונפלה לגנה ואכלה שם אין הבעלים משלמין מה שהזיקה ואמנם ישלמו מה שנהנת כמו שביארנו וכן אם כנס צאנו לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאת והזיקה הנה הוא פטור כי הוא אינו המבעיר או המשלח וכן אם שלחה איש אחר והביאה שם הבעלים פטורין כי הם אינם המשלחים וזה ששולח אותם שם היא משלם מה שהזיקה יותר ממה שנהנת והבעלים משלמין מה שנהנת והנה יראה מפשטי הכתוב שהבהמה תהיה ברשו' הניזק ואכלה פירות הניזק שתקחם מרשות הניזק ואז יתחייב לשלם מה שהזיקה שנאסר ושלח את בעירה ובער בשדה אחר שתהיה הבהמה אוכלת בשדה אחר ותקח משם מה שתאכל הי התורה בארה שהוא משלם מה שהזיק בשדה ההוא. ואולם אם אכלה פירות הניזק ברשות הניזק ולקחת אותם מרשות הרבים הנהנה ספק נסתפק לחכמי התלמוד וזה כי הוא אוכלת בשדה אחר ויתכן שיאמר בכמו זה ובער בשדה אחר ואפשר גם כן שלא יאמר בכמו זה וביער בשדה אחר מפני שלא לקחה הפירות מרשות הניזק ולזה יהיה על המוציא מחבירו עליו הראיה ואולם אם לקחה הפירות ברשות הניזק ואכלה אותם ברשות הרבים הנה לא יאמר בכמו זה וביער בשדה אחר שהרי לא אכלה אותם בשדה אחר ולזה לא ישלם אלא מה שנהנת. וראוי שתדע שאם הזיקה הבהמה פירות תלושין ומה שידמה להם כמו כלים משלמין הבעלים מה שהזיקה הבהמה כשישומו הפירות ההם או הכלים ההם כמה הם שוין ואם הזיקה פירות המחוברים לקרקע הנה ישומו הפירות ההם בששים בקרקע ההוא ר"ל שאם אכלה בית סאה משערי' כמה ישוו ששים בית סאו' באותה שדה עם כמו אלו הפירות וכמה הם שוין כשנאכל מהם בית סאה ומשלם הפירות ולמדנו זה ממה שאמרה התורה מיטב שדהו ר"ל ששמין המיטב עם השדה אע"פ שלא אכל כל השדה ובזה הקל מה למזיק ור"ל שאם היו שמין הפירות ההם לבדם היה הפחות יותר וזה הדין נבנה על שרשים מהם שהמחובר למה שיצמח בו דינו כדין מה שיצמח בו ולזה היה עובר ירך אמו ופירות המחוברים לקרקע כקרקע ומהם כי ששים הוא המספר התכליתיי אשר יהיה בו למתדמה החלקים בטול במינו ולמדנו זה בענין זרוע בשלה ומהסכי בדיני ממונות נשפט להקל על מי שנוציא הממון ממנו לפי מה שאפשר ובהיותצ הענין כן וכבר בארה לנו התורה שזאת השומא תהיה על גב שדה אע"פ שלא אכלה כלה הנה נקח זאת השומא בתכלית מה שאפשר מן ההיקל באופן שלא יבטל יחס זה הדבר אל הכלל שנחברהו אליו וזה יהיה בששי' פחות ממנו מעט ולפי שהמעט ההו' לא ימצא באופן שלא ימצא יותר מעט ממנו הנה לא נחסר מהם דבר כי מה שזה דרכו לא יעלה ולא יוריד בזאת השומא כלל עד שאם נחסר מהם דבר מה הנה כבר אפשר שיחוכר ממנו יותר מעט מזה ונכביד על המזיק שלא כדין ומזה יתבאר שאם שכרה הבהמה לק מה מכלי יתכן שיתוקן הנה לא נשים החלק ההוא הנשבר אבל נשים הכלי כמה שהיה שוה קודם הנזק וכמה הוא שוה עתה כמו הענין בשדה ובכרם: