רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 3

ואם המצא תמצא ביד הגנב הגנבה משור ועד חמור ועד שה חיים שנים ישלם. אולם אם טבחם יתחייב על השור חמשה ועל השה ארבעה ולזה אמר חיים. וראוי שתדע שלא תקרא הזביחה הנהירה והעקור ודומיהם וזה מבואר בנפשו אלא אם היתה שחיטתו לכלבי' או לרפואה כי אז יהיה דין הנבול ודין הטביחה אחד והוא כמו טביחה לזה התכלית אשר כוון בה והוא מבואר שדין תשלומי כפל נוהג בכל הדברים המטלטלים שהם ממון שנאמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגו'. אם ימצא הגנב ישלם שנים למדנו שדין תשלומי כפל נוהג גם במה שאינו ב"ח כשהיה ממון ויתבאר מזה שמי שגנב עבד כנעני לא ינהג בו דין תשלומי כפל כי אינו דומה לאלו הפרטים אשר זכרה התורה בענין הגנבה כי הוא אדם ועוד שכבר הוקשו עבדים לקרקעות אמר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם ולא ינהג זה הדין בקרקעות כי אינן מטלטלין ולא תתכן בהם הגניבה גם כן כי הקרקע הוא ברשות בעליו איך שיהיה ולא ינהג זה הדין בגנבת השטרות לפי שאין גופו ממון והוא מבואר שתשלומי ד' וה' אינו נוהג אלא בשור ושה ושור יקרא אפילו בן יומו שנאמר שור או כשב או עז כי יולד ושה יקרא מן הכבשים ומן העזים אחד זכר ואחד נקבה כמו שהתבאר במה שקדם והוא מבואר שנקרא שה אפי' אחר שנה מפני שאמרה תורה שה תמים זכר בן שנה וראוי שתדע כי הגנבה בעינה חוזרת לבעלים אפילו לאחר יאוש שנאמר אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו'. ר"ל שהוא משלם הגנבה ההיא בעצמה ובעינה ויענש לתת כפל כשעור מה שרצה לגנוב מחברו וזה גם כן יתבאר ממה שהקפידה תורה בנזקי שור ובור שיהיה המת לנזק וכן ראוי שתשוב הגנבה לבעליה ואם השביחה הגנבה מאליה לפי יאוש הוא לבעלים ולאחר יאוש הוא לגנב כי כבר קנאה ביאוש הבעלים ואולם אם השביחה בשהוציא הגנב בה הוצאה הנה השבח לגנב אפילו לפני יאוש ואם נשנית בידו הגנבה משלם תשלומי כפל בשעת הגנבה שנאמר אם המצא בידו הגנבה וגו'. שנים ישלם ר"ל שישלם שנים כמו הגנבה לזה אם גנב טלה ונעשה איל משלם שני טלאים כעין שגנב וכן אם גנב כי ושברו אינו משיב לו הכלי אבל משיב לו שנים כעין שגנב כי הוא מחוייב לשלם שנים כמו הגנבה. וראוי שתדע כי הבא במחתרת נהרג מפני חשבנו שהיה רודף להרוג בעל הבית אם יעמוד להציל ממונו ולזה לא יהיה נהרג אם נתברר לנו שהוא אינו רודף כמו שראוהו עדים שנכנס שם כי יירא מעשות דבר לדעתו כי יודע הדבר וכן אם היה יוצא משם ונמצא במחתרת יש לו דמים גנב או לא גנב כי כבר נתבאר שאינו רודף וכן אם נתבאר מעניינו ביאור שלם שאין כונתו להמית כמו הצב שנכנס בבית הבן יש לו דמים ואין הבדל בין נמצא גנב במחתרת או שנמצא בתוך גנו של אדם או לתוך חצר או בתוך קרפיפו הנה אם נהרג אין לו דמים כי הוא נכנס שם לגנוב ואם יעמוד אדם לפניו יהרגנו ולא אמרה התורה במחתרת אלא בהווה כי הכונה כלה למנוע המכוין להרוג שלא יהרוג ואין הבדל בין שנמצא שם ביום או בלילה כי התורה לא אמרה אם זרחה השמש דמים לא אבל אמרה אם זרחה השמש עליו כמו שקדם והוא מבואר בעצמו כי ביום ישתדל יותר להרוג כדי שלא יתפרסם ענינו כי לא יוכל לברוח שלא יראוהו האנשים ואין הבדל בין נמצא במחתר' או בין שיהי' איש או אשה או גדול או קטון שנא' אם המחתרת יצא הגנב אי זה שיהיה. וראוי היה להיות כן כדי לשמור שלא יהרג הלא תראה כי השור נסקל לשמירה שלא יהרג ואע"פ שאין לו דעת ולא היה ראוי שיענש והנה הבא במחתרת לתוך שדה או גנה או דיר או סהר וכיוצא בהם יש לו דמים כי לא עלה בדעתו שימצא שם אדם ולזה לא היתה כונתו כי אם לגנוב. וראוי שתדע שאין האשה נמכרת בגנבתה שנאמר ונמכר בגנבתו האיש ולא השה ולזה תמצא שבארה התורה זה הדין בעבד עברי לבד ואולם האשה לא תמצא שיהיה אחר שליט למכרה כי אם אביה בהיותה קטנה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה וראוי היה להיות כן כי באשה אם תמכר יהיה לחוש לעבירה מה שאין כן באיש הנמכר ולזה צותה התורה בבת הנמכרת שיעדה האדון לו לאשה או לבנו והוא מבואר שאינו נמכר בגנבתו אם לא היה גדול כי אינו בן עונשיו והנה הואר נמכר בגנבתו ואם היה שוה יותר מגנבתו אינו נמכר שנאמר ונמכר בגניבתו שיהיה כלו נמכר בגנבתו אבל אם היה שוה פחות מגנבתו הרי הוא נמכר כי כבר תוכלל מכירתו בגניבתו והשאר יהיה חוב עליו עד שתמצא ידו: