רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 28

אך כל חרם אשר יחרים איש להשם. הנה זה החרם הוא מה שיקדיש איש בזה הלשון שמורה על השחתה והפסד והרצון בו שלא יגיע ממנו תועלת עוד לבעלים ולפי שביארה התורה דין קדשי אדם ובהמה ושדה אחוזה בזה וקדשי לבדק הבית או למזבח ביארה בזה המקום מין אחר מן ההקדש והוא מה שיקדיש איש לתת לכהנים לכבוד השם יתעלה כי החרמים בסתם הם לכהנים כמו שנ' כל חרם בישראל לך יהיה והנה ירדה התורה בזה בהדרגה כי בראשונה זכרה ההקדשות שהם ליי' ואחר כך זכרה ההקדשות שהם לכהני' ואחר כך זכרה ההקדשות שהם לבעלים כגון מעשר דגן ומעשר במה אבל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו לא ימכר ולא יגאל הנה האדם אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו לא ימכר ולא יגאל הנה האדם אשר לו הוא עבדו ואמתו הכנעניים שגופם קנוי לו ואמרה התורה מכל אשר להעיר שאין ראוי לאדם שיחרים כל אשר לו ויצטרך אחר זה לבריות ולזאת הסבה אמרה מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו להורות שאין ראוי שיחרים כי אם קצת קניינו ולזאת הסבה אמרה מאדם ובהמה לזאת הסבה בעינ' התקינו רז"ל בעניין הצדקה שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש ואמר לא ימכר ולא יגאל כדי שישאר לכהנים כי אין להם חלק ונחלה בתוך בני ישראל ולזה ראוי שתתוסף נחלתם בזה האופן כדי שתספיק להם עם תרבותם ולזה הקפידה התורה שתהיה גאלת עולם ללוים ויהיה הרצון באמרו ימכר שלא יקנהו מהם איש אחר ולפי שכבר היה אפשר שיביא זה לחשוב שהבעלים יוכלו לגאל אותו אמר אחריו ולא יגאל:

כל חרם קדש קדשים הוא להשם. לפי שאין האנשים יראים מלעכב בידם ממון שלא כדין אולי יחזיקו בזה החרם הבעלים ולא יתנוהו לכהנים ולזה צותה התורה שיהיה קדש קדשים כדי שירחיקוהו האנשים פן ימעלו בו אמנם אשר הגיעו ליד הכהנים הרי הוא כחולין לכל דבריו ועליו נאמר כל חרם בישראל לא יהיה ר"ל שישתמש בו לכל צרכו: