רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 18 · פסוק 13

כל טהור בביתך יאכלנו. מגיד שאין התרומ' והחלה והבכורי' נאכלים בטומאה ולא הוצרך להזכיר זה בקדש הקדשים כי הדברים ק"ו וראוי שיספק מספק איך כפלה התורה זה התנאי לזכור אותם במורם מקדשים קלים ואחר זה שבה לזכרו בתרומה וחלה ובכורים וכבר יספיק שתזכור אותו פעם אחת לבד לכל אלו הדברים אחר שאין הבדל ביניהם בזה התנאי ונאמ' כי אנחנו לא נסכים שלא יהיה הבדל בין טהור הנזכר בחלה ותרומה ובכורים ובין טהור הנזכר במורם מקדשי' קלים אבל הוא מבוא מההדרגה אשר זכרה בה התורה ענין אלו קדשים בגדול החלה ובקטן כלה שהענין כתנאי אכילתם הוא גם כן בזאת ההדרגה ולזה החמירה יותר באכילת קדשי הקדשים שלא יאכלו מהם כי אם הזכרים ובקדש ולא הוצרך להזכיר שלא יאכלוהו בטומאה כי בקדש אי אפשר שיכנסו טמאים שם עם שהדברים ק"ו כמו שזכרנו ואח"כ התנה במורם מקדשים קלים שלא יאכל מהם כי אם טהור היה זכר או נקבה וכן התנית באכילת תרומה חלה ובכורים ולזה הוא מבואר שהטהרה הנזכרת באכילת המורם מהקדשי' היא למעלה מהטהר' הנזכרת באכילת תרומ' וחלה ובכורי' ולפי שמצאנו בתורה ב' מינים מהטהרה האחרת ידענו שהטהרה היותר שלמה היא אשר תצטרך לאכילת המורם מהקדשים ושלמטה ממנו תצטרך לאכילת תרומה וחלה ובכורי' והנה הטהרה היותר שפלה שנזכרה לאכילת הקדשים היא הערב השמש באמרו ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים והיא תהיה לאכילת תרומה וחלה ובכורים ולזה גם כן אמר כי לחמו הוא והטהרה היותר שלמה ההיא אחר הערב שמש בהבאת הכפרה כמו שמצאנו ביולדת שגם אחר שטבלה והעריבה שמשה הוזהרה מנגיעת קדשים עד מלאת ימי טהרה ולא תצא מזאת הטמאה לאלו הקדשים עד שתביא כפרתה כאמרו וכפר עליה הכהן וטהרה ולזה הוא מבואר שזאת הטהרה תצטרך לאכילת המורם מהקדשים קלים ובכאן הותר זה הספק: