רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 18 · פסוק 11

וזה לך תרומת מתנם וגו'. כלל בזה חזה ושוק של שלמים ותודה והוא מה שאמר לכל תנופות בני ישראל כי היה בו תרומה ותנופה נכלל בזה גם כן המורם מאיל נזיר' כי הוא נקרא תרומה וזכר שזה נאכל לכל טהור בית הכהן היה זכר או נקבה לא לבלתי טהור ואח"כ זכר התורה במה שאמר כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן וגומ'. לפי שהתרומה אינה נוהגת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו כגון דגן תירוש ויצהר ובזה נכללה תרומה מעשר וזאת התרומה נקראת ראשית כמו שאמר דגנך תירושך ויצהריך ראשיתם אשר תתנו לה' כלל בה עם אלו הדברים הנזכרים חלה כי היא נקראת ראשית ותנתן לכבוד השם ואפשר לאומר שיאמר שכבר נכללו בזה גם כן ראשית הגז כי היא נקראת ראשית בפרשת שופטים והזרוע והלחיים והקבה כי הן כמו ראשיות לדברים שלוקחו מהן כמו שנבאר בג"ה בפרשת שופטים ולזה נזכרו שם שאר הדברים המתוארי' בשהם ראשיו' כמו ראשית דגן תירוש ויצהר וראשית הגז וכבר אמרו ז"ל בספרי אמנם יתבאר שהו' לא דבר בכאן מראשית גז כי אמר בסוף כל טהור בביתך יאכלנו ואין ראשית הגז נאכל ולזה יהיה אמרו ראשיתם אשר תתנו להשם שם אל חלב יצהר ולא חלב תירוש ודגן ר"ל התרומה ולזה לא יכלל בזה הזרוע והלחיים והקבה לפי הפשט וכלל החלה בזה כי הוא מחלב דגן והוא גם כן ראשית בכורי כל אשר בארצם למדנו מזה שהבכורי' הם מתנה לכהנים והוא מבואר שהקדושה חלה בבכורים אם קרא להם שם אף על פי שלא נגמרה מלאכתם כי לא נאמר בהם דגן תירוש ויצהר כמו העניין בתרומה ולא עוד אלא אפילו קרא להם שם במחובר לקרקע קדושה חלה עליהם וזה מבואר ממה שהישרנו אליו ורז"ל למדו זה מזה הפסוק רוצה לומר שאף על פי שהוא בארצם נקרא בכורים וראוי שלא יעלם ממנו כי הכונה בזאת המצוה לתת בכורים מהפירות ששבח בהם ארץ ישראל במה שספרה התורה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש והוא דבש תמרים כי דבש הדבורים אינו מיוחס לארץ אך הדבורים יחדשוהו ולזה רמז באמרו כל אשר בארצם ר"ל כי מהפירות המיוחדים לארצם על צד השבח יביאו בכורים לא מזולתם וזה יתבאר יותר ממה שנזכר מזה בפרשת והיה כי תבא שהיה אומר מביא בכורים כמו שנבאר שם בג"ה: