עורת או שבור. כבר התבאר עניינים במומין הקודשים ושם יתבאר שהשבירה לא תיפסל אלא כאברים הנגלים:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 22 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
או חרוץ. מעניין חרץ כאלו תאמר שנסדק עורו אם עצם מעצמיו והוא מתייחס לשבור וסמך לו ולזה לא ינהג אלא במקומות הנגלים כמו הענין בשבור:
או יבלת. הוא בלבן העין לפי מה שיורה עליו הגדר שאם היה בשחור הנה תהיה עורת ולפי שאלו המומין שזכר בפרט הם מומין קבועים למדנו מזאת היבלת היא שיש בה שער שאם לא היה בה שער הוא הום מום עובר לפי מה שהתבאר בחפוש:
או גרב או ילפת. כבר נתבארו במומי האדם:
לא תקריבו אלה להש' ואשה לא תתנו מהם על המזבח להש'. לפי שכבר קדמה האזהרה מלהקדיש בעל מום הנה תהיה האזהר' בזה המקום באמרו לא תקריבו שלא יזרק דמם על המזבח ולזה סמך לו האזהרה מהקריב אשה מהם על המזבח להשם כי הזריקה מכשרת האשה לתתו על המזבח והנה הזהיר על זה בשלמי' וכ"ש בעולה ושאר הקדשים החמורים מהם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819