ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה. הנה השרוע הוא מי שהוא יתר אבר כאלו תאמר שיש לו חמשה רגלים וב' שחוסין של אזן. וקלוט הוא שפרסתו עגולה כפרסת החמור ואמרו נדבה תעשה אותו אין הרצון בו להקדישו למזבח כי כבר קדמה האזהרה בזה ואמנם הרצון בו להקדישו לבדק הבית שהוא קדושת דמים ואולם מה שאמרו ולנדר לא ירצה שמורה לפי מה שביארנו שאם נדר בהמה לבדק הבית מהבהמות הראויות למזבח כמו שו ושה הנה אין ראוי שיפריש על זה הנדר בהמ' בעלת מום ולפי שאין בזאת הפרשה נזק לבדק הבית ועם זה הקפידה בו התור' למדנו שכר הקפידה בזה מצד המנע הקרבתה למזבח ולמדנו מזה שהמקדיש לבדק הבית דבר ראוי למזבח יחוייב שיהיה קרב למזבח:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 22 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819