רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 19 · פסוק 14

זאת התורה אדם כי ימות באהל. למדנו מזה שהמת מטמא באהל:

כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים. לפי שלא גזר בזה המקום טמאה על האהל אבל על מה שבתוכו ואמר במה שאחר זה והזה על האהל למדנו שיש מן האהלים שאינו מטמא ומן האהלים שמטמא וכולם משתתפים בהבאת הטומאה לכל מה שתחתיהם. והנה האהל שאינו מטמא הוא מציל מה שעליו והאהל המטמא אינו חוצץ כי הטומאה תעבירהו ולזה יטמא כל מה שהוא על הטומאה לפי שהוא מאהיל עליה עד שיגיע העניין לאהל בלתי מקבל טומאה והנ' האהל המקבל טומאה הוא נעש' מארוג או עור כמו העניין באהל המשכן והוא יטמא משום אהל והאהל שאינו מתטמא משום אהל כמו הבית ומה שידמה לו וראוי שתדע שלא יקרא אהל לפי הורא' הגדר אם לא יהיה בו חלל טפח על טפח ברום טפח ולזה לא יהיה חוצץ בפני הטמאה אם לא היה בזה התואר וראוי שתדע כי מה שנתבאר בזה המקום באל הטהור שהוא חוצץ בפני הטומאה אם היתה חוצה לו ר"ל למעלה או למטה וראוי שתדע שמגדר האהל שיהיה מתקיים וקיים במקום אחר ולזה אם היה מתנועע כמו הספינה או שלא היה לו קיום כמו עלי הירק ומה שידמה להם לא יכנס בגדר האהל להביא הטומאה למה שתחתיו או לחוץ בפני הטומאה:

כל הבא אל האהל. ראוי שתדע שכיון שבא שם מקצת האדם או הכלי נטמא כלו כמו העניין בנגיעה שאינו מתנאה שיגע הטומאה בכל הכלי אבל כיון שנגע אותה בחלק ממנו נטמא כלו וזה בלתי צריך אל ביאור ולפי שאמר כל הבא אלא האהל ולא אמר הנוגע באהל כמו שאמר בקבר למדנו שאהל פתוח אינו מטמא אלא דרך פתחו ואם לא היה פתוח היה מטמא מכל הצדדין בדמיון הקרב:

וכל אשר באהל. למדנו מזה כי כל מה שתחת האהל מטמא במת עד התהום אלא שאם היה שם אהל אחר יציל על מה שתחתיו כמו העניין במה שיזכור בכאן בצמיד פתיל לפי מה שנבאר אחר זה ולפי שהתורה תדבר דבריה בעצמות מדרך מה הוא למדנו שבצד אחר לא יטמא המת מה שסביביו אלא על ידי אהל או קבר שהוא בדמיון אל כמו שנתב' אחר זה. וראוי שתדע שאף על פי שאמר כל אשר באהל יטמא הנה לא יהיה הרצון בזה שיטמא בזאת הטומאה כי אם מה שדרכו לקבל זאת הטמאה והם אדם וכלים כי אוכלין ומשקין לא יטמאו טמאת שבעה ולזה אמר אחר זה והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם ללמד שלא תתפשט זאת הטמאה בזולה אדם וכלים: