כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות. אמר אשר ימות להעיר שהרצון בזה שיהיה מת בפעל ולולי זה היה אמרו אשר ימות לבטלה וכבר יתבאר מצד הוראת הגדר כי המגע לא יהיה אלא אם נגע בחצוני הגוף ולזה יתבאר שמגע בית הסתרים אינו מטמא כאלו תאמר שתחב הטומאה בכוש והכניס בגרונו וכבר יתבאר זה גם כן ממה שאמר בסוף פרשת ויהי ביום השמיני הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו והוא מבואר שאי אפשר באוכל שלא יגע בדבר הנאכל מגע בית הסתרים אלא שזה אינו מגע ולזה שם דינו כדין המשא ולפי שאמר בנפש האדם והיה הדם נקרא נפש כמו שאמר כי הדם הוא הנפש למדנו שהדם היוצא מהמת שאפשר שתתלה בו הנפש הוא מטמא כמת ושערו חכמים שהוא רביעית דם:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 19 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולא יתחטא את משכן יי' וגו'. ר"ל שאף על פי שטבל כיון שלא הזו עליו ממי הנדה באופן הנזכר אם נכנס למקדש הרי הו בכרת כי עדין הוא בטמאתו כיון שלא זורק עליו מי נדה באופן הנזכר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819