רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 21

משכו וקחו לכם. ר"ל שימשוך מי שיש לו וייחד השה לפסח ויקח מי שאין לו ר"ל שיקנה אותו:

צאן. הוא שה שאמר לו השם יתע' כי כבר יאמר צאן על הזכר ג"כ וידמה שכבר בחר הש"י שיהיה פסח מצרים שה כשבים ואולם לדורות יהיה מן הכשבים ומן העזים וזה שכבר ידמה שהמצרים היו יותר מתעבים זביחת הצאן מזביחת עז ולזה תמצא שכבר יחס זה התיעוב אל הצאן אמר כי תועבת מצרים כל רועה צאן:

למשפחותיכם. הוא מה שאמר שה לבית אבות:

ושחטו הפסח. למדנו מזה שצריך שתהיה כוונתם בשחיטתם אותו שתהיה השחיטה לשם פסח ולזה ג"כ אמר זבח פסח הוא ליי' ר"ל שתהיה זביחתו לשם פסח להזכיר שכבר פסח הש"י על בי בני ישראל במצרי' וכן תמצא בפרש' ראה אנכי שהקפידה התורה תמיד לזכור פסח אצל הזביחה. אמר וזבחת פסח לא תוכל לזבוח את הפסח שם תזבח את הפסח. וזה יורה ממה שכונת התורה הוא שנזבחהו לשם פסח וכזה תמצא שהקפידה בעניין החטאת שנאמר ושחט אותה לחטאת וכבר נבאר בג"ה הסבה בביאורנו לעניין הקרבנות. ואמנם הסבה אשר בעבורה הקפידה התורה שיהיה נשחט השה לשם פסח הוא כדי שיגיע לנו מזה הפעל התכלית אשר בעבורו נצטוינו בזאת המצוה והוא לפרסם הנפלאות שעשה לנו השם ית' כשהוציאנו ממצרים ולזאת הסבה בעינה היה הקרבן הזה במכסת נפשות ובבית אחת כי זה כלו ממה שיורה ויוסיף הערה לנמנין בזה הקרבן שיתנו לבם בו ויזכרו מפני זה מה שבעבורו נצטוינו בזאת המצוה: