אל פתח אהל מועד יקריב אותו. למדנו מזה שמטפל בו להביאו אל פתח אהל מועד ובאמרו יקריב אותו למדנו שהוא מחוייב להקריב אותו ושכופין אותו על זה ר"ל מי שיש לו כח על זאת הכפיפה והוא ב"ד ובהיות הענין כן הנה מה שאמר אחר זה לרצונו לא כוון בו שאם לא רצה יהיה פטור אבל יכריחוהו עד שיתרצה בזה וכבר נשער שהוא יתרצה בזה כשיאמר רוצה אני אע"פ שהכריחוהו בזה וזה כי האדם ראוי שימשך אחר המצות התוריות. וכאשר יביאהו יצרו הרע להתרחק מהם ויסרנוהו על זה עד שאמר שהוא רוצה בהם הנה ראוי שנשפט שכבר קבל מוסרנו ואמרו לפני יי' ירצה בו שיהיה ראש הבעל חי לצד המערב ששם קדש הקדשים:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 1 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819