רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 1 · פסוק 2

אדם כי יקריב מכם קרבן ליי'. ראוי שתדע כי אדם להיותו שם המין כולל האיש והאשה. והרצון בזה הקרבן שהוא בא בנדר ונדבה וביאר תחלה עניין העולה ואחר כך באר ענין שאר הקרבנות האחרים הבאים בנדר ונדבה כמו המנחה והשלמים ומה שהתנה ואמר מכם אין ראוי שיובן שלא נקבל קרבן מן הגוים כי כבר התבאר בפרשת אמור אל הכהנים שכבר נקבל הקרבנות מן הגוים דרך נדר ונדבה אלא שלא נקבל מהם בעלי מומין שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם ועוד שאלו היתה כוונת התורה להוציא הגוים לא היה צריך לומר מכם שהרי עם בני ישראל היו הדברים שנא' דבר אל בני ישראל ולזה יהיה הרצון באמרו מכם כמי שהוא מבני ישראל במדרגתם באמונה בשם יתע' והוציא כזאת המלה המשומד שהוא בבני ישראל ואיננו ממנו באמונה והסבה כשנקח זה מן הגוים לא מן המשומד כי הגוים לא היו קרובים לשם יתעלה ונתרחקו ואמנם הם רחוקים ממנו ואם ישתדלו להתקרב אליו ראוי שיקובל מהם ואולם המשומד שידע האמונה האמתית ועזב אותה מצד רוע תכונתו ופחיתותו הנה אין ראוי שיקובל ממנו זה כי אין כונתו להתקרב לשם יתעלה שאם היה הענין כן לא המיר כבודו. ועוד שכבר יראה שמי שנתחייב חטאת ועולה לא תקובל ממנו העולה אלא אחר החטאת כדי שיהיה נקי מחטאו קודם שיתקרב לשם בזה האופן כי לא יקבל האדון דורון מהשנוא לו ואע"פ שיהיה החטא בשגגה ובהיות הענין כן הנה קל וחומר שלא תקובל העולה מהמשומד שעבר במזיד:

ואמר קרבן ליי' כי הוא ראוי שתהיה הכונה בקרבן לשם יתע' ואמר שאם היה זה הקרבן מן בהמה לא יהיה כי אם מהבקר או מן הצאן והרצון בצאן מן הכבשים או מן העזים כמו שאמר אחר זה ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים. וידמה שכמו שיאמר שה על הכבשים או על העזים כן יאמר צאן על הכבשים והעזים. ואולם ממיני החיה לא יהיה קרבן ואע"פ שיש בהם מינים טהורים ואחשוב שנבחרו שני אלו המינים לשתי סבות האחת מפני היותם יותר נבחרים והשני להיותם יותר נמצאים בקלות ולא רצה השם להעמיס עלינו להביא קרבן מה שיקשה מציאותו ולזה בחר מין ממיני העוף תורים ובני יונה לשתי אלו הסבות גם כן זכר תמים באמרו זכר מיעט נקבה וטומטום ואנדרוגינוס ובאמרו תמים הוציא הבעלי מומים וכבר יתבארו במה שיבא המומין הפוסלים בקרבן: