וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם. לא שיהיה קצת הנגע בקרחת וישלם שעורו במה שהיה שעורו ממנו בגבחת או בשאר עור בשר הנלוה להם אבל יחוייב שיהיה כלו בקרחת או כלו בגבחת ולזה כפל זה הענין ואמר בקרחתו או בגבחתו והנה למדנו מזה שהנגע הלבן מטמא עם היותו אדמדם כמו שמטמא בהיותו לבן לבד וזה כולל בכל נגעי צרעת עור בשר אף על פי שלא נזכר זה שם כי הצרעת הנזכרת בזה המקום הוא הדין צרעת עור הבשר כמו שיאמר כמראה צרעת עור בשר:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 42
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
צרעת פורחת היא בקרחתו או בגבחתו. ולא נשפוט מפני זה שיהיה המרט השער בקרחת או בגבחת בסבת צרעת אבל ישוב הקרח או הגבח לטהרתו בהרפא זה הנגע שנתחדש בקרחתו או בגבחתו ואף על פי שנשאר הקרחת או הגבחת על כנינו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819