רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 40

ואיש כי ימרט ראשו. רוצה לומר שער ראשו:

קרח הוא טהור הוא. למדנו שלאי זו סבה שיהיה נמרט שערו כיון שהו קרח עתה שאין בעור ראשו שער הנה הוא טהור ולא יהיה דינו דין הנתקים כי הקרחת יבא הרבה פעמים לאנשים הבריאים וכונת התורה היתה בזה לבאר לנו שער הראש כשלא היה בו שער דינו כשאר עור הבשר להטמא בנגעים. והנה ביארה התורה כי זה המקרה כשיהיה במה שאחורי הראש יקרא קרחת וכשיהיה במה שהוא מפאת פניו יקרא גבחת ודין נגעי הקרחת ונגעי הגבחת הם כדיני נגעי צרעת עור בשר אלא שאין בהם הפכה שער לבן כי אין בהם שער ואין נגעיהם מצטרפים זה עם זה ולזה הבדילה התורה הקרחת מהגבחת עם היות דיניהם שוי' והסבה בזה להתחלף טבע אחורי הראש מטבע הצדדין כמו שנזכר בספרי הרפואה וזה כי אחורי הראש תמשול הלבנה ובצדדיו ימשלו השחור' והאדומה שהלבנה מקבלת לכל אחד מהם ואם היתה הפכיותה לאדומה יותר חזק ולזה יראה שההוה מהם מהנגעים הוא מסבות מתחלפות להתחלפות המקבלים ולזה לא יצטרפו זה עם זה ולא יפשו זה לתוך זה הלא תראה כי בשחין ובמכוה הבדילה התורה גם כן עם היות דיניהן שוים להיות החום הנכרי אשר בהם מסבות מתחלפות: