וראה אותו הכהן והנה שאת לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר. הרצון בזה שיראה אותו הכהן באופן ראיתו צרעת עור בשר להסגירו ולטמא ולטהר כי דיניהם שוים אלא שבזה הנגע לא יקרה שיהפך שערו ללבן מפני שאין בו שער ואמנם יטמא בפשיון ובמחיה וזכרה התורה זה המראה הלבן אדמדם בשאת וממנו נלמד שכן העניין בשאר מראות הנגעים ולזה כללה אותם תחלה במה שאמרה נגע לכן אדמדם ולפי מה שנתבאר בזה המקום שדין הקרחת והגבחת הוא דין עור בשר הנה נלמד מזה שכבר ינהג בהם דין נגעי שחין ומכוה כמו הענין בשאר עור בשר והנה אמר איש בזאת הפרשה לפי שהקרחות והגבחות הוא יותר נמצא בו ולא ימצא באשה כי אם על דרך הזרות הנפלא אבל עכ"פ יתבאר מטבע העניין בעצמו שדינו שוה לאיש ולאשה כי בהפקד השער מאלו המקומות ישוב העור במדרגת עור בשר':
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 43
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819