רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 19 · פסוק 17

ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי. לפי שדקדקה התורה שיהיו המים בהיותם נתנים אל כלי למדנו שלא יעשה במים מלאכה למדו גם כן שהוא מחוייב שלא יתעסק במלאכה אחרת בנתינתו המים אל הכלי כדי שתהיה כוונתו לתת המים אל כלי בעבור עפר שריפת החטאת כי אמרו ונתן עליו אי אפשר שיהיה הרצון בו שיתן העפר בכלי ואחר יתן על העפר מים חיים וזה כי מפני שהעקר הגדול בזה הוא עפר שריפת החטאת הנה ראוי שיתן האפר על המים כדי שיוכר ויתערב במים כמו העניין במי סוטה שבארה התורה בפרשת נשא שהעפר הוא שנתן על המים כי בזולת זה ישאר למטה לכבדותו ולא יוכר העפר במים ההם ולזה יהיה הרצון באמרו ונתן עליו ונתן בעבורו כטעם על שאול ועל בית הדמים ומזה יתחייב שתהיה נתינתו חמים החיים אל הכלי בעבור תכלית שינתן בהם עפר שריפת החטאת ולזה הוא מבואר שאם נתעסק במלאכה אחרת עם מלוי הכלי הנה אותם המים פסולין למי חטאת כי אי אפשר שיכוין אדם לבו בשני מלאכות מתחלפות יחד וצריך שיהיה כלי מה שינתן בו המים חיים ואם לא ידבק בו גדר הכלי אשר יתכן שישתמשו בו בנתינת המים הנה אותם המים הם פסולין והנה קראה התורה זה האפר עפר להורות שאם נשתנה האפר לעפר מפני רוב הזמן שעמד הנה הוא כשר למי נדה ולפי שלא דקדקה התורה בנותן המים חיים אל כלי שיהיה כהן למדנו מזה שכל בן דעת כשר למלא ולפ שאין זה העניין עבודה יהיה המלוא כשר אפי' בלילה ולפי שלא בארה התור' שיהיה עפר שריפת החטאת נתן על הכלי הראשון שמלא אותו מים חיים בעבורו למדנו מזה שמותר לעדות המים מהכלי ההוא אל כלי אחר לשים בו עפר שריפת החטאת אלא שהוא ראוי גם כן שינתנו המים הלו בכלי השני בעבור עפר שרפת החטאת כי מן השקר שתדקדק התורה בזאת הכונה במלוא הכלי הראשון ולא תדקדק בכונה הזאת בכלי השני אשר בו ינתן האפר שהוא השרש והעיקר בזאת הטהרה ובכלל הנה יתבאר ממה שזכרנו שראוי שלא יתעסק במלאכה אחרת עד נתינתו האפר על המים שאם היה עושה כן לא יתאמת שנתן בעבור האפר מים חיים אל כלי כי הוא מניח המים ועוסק במלאכה אחרת קודם נתינתו העפר והתורה דקדקה שיהיה זה העניין מלאכה אחת ויכוין מראשיתה זה התכלית וראוי שלא יעלם ממנו כי עם זה לא ימנע שתהיה זאת המלאכה נעשית על יד שנים זה אחר זה כי המלאכה האחת כבר יקרה בה זה ולזה אפשר אחר שנתן המים אל כלי שיטוש המים אל יד שומר ויוכל הוא לעשות מלאכה כיון שהשומר אינו עושה מלאכה ולא תקרא מלאכה אחרת מה שהוא הכרח הולכת המים לקדשן בעפר בעבור שריפת החטאת וצרך המקדש שיכוין ויתן האפר בידו על המים לטהר הטמא שנאמר ולקחו לטמא לזה צריך שיכוין לקדש המים ולהזות מהם על הטמא אלא שלא יחוייב שתהיה הכונה לטהר זה הטמא שהרי לא הקפיד הכתוב אלא שיזרקו על הטמא מי נדה מכל מקום וכבר מצאנו גם כן שהתורה ביארה שהמים אשר קדשם יזה מהם על דברי' רבים וזה ממה שיורה שלא יחוייב שיכוין בקדשו המים באפר לכל הטמאים אשר יטהרו באלו המים ולזה גם כן ביאר שההזאה אפשר שתהיה על יד אחר וזה כלו ממה שיורה שלא יחוייב שתהיה כונתו אלא לטהר המים אשר יקדש אי זה טמא אשר הזדמן וזה יתבאר ביאור יותר שלם כשנתן הסבות בכל אלו הענינים שזכרה התורה בזה: