רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 19 · פסוק 16

וכל אשר יגע על פני השדה. ר"ל במקום שאין דבר מאהיל עליו הנה אם נגע באחד מאלו המינים שיזכור מן המת יטמא שבעת ימים:

בחלל חרב אם במת או בעצם אדם או בקבר. לפי שהתורה לא תדבר דבריה לבטלה ראוי שנבין זה המאמר בדרך שלא יהיה בדברי תורה דבר ללא ענין ונשלים הסבה עם זה למה לא היה הסדור אחר זה בזכירת אלו המינים כמו הסדור שבזה המקום אמר וכל הנוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר והוא ידוע ששם החלל יפול על האבר האחד אמר לבי חלל בקרבי ולפי שהנהוג על הרוב ממיתת האבר האחד הוא שיהיה זה באמצעות החרב קראט האבר ההוא חלל חרב ואמר אחר כן או במת להמשיל האבר למת ואף על פי שהוא לקוח מן החי ולולי זה היה אומרו בחלל חרב לבטלה כי מת יקרא המת מעצמו על יד זולתו אמר יומת המת והנה זה ע"י בית דין ועוד כי אין זה הבדל יהיה בזה העניין בין המת בחרב ובין המת באן או באגרוף או בזולת זה ואיך יעלה על דעת שיהיה הבדל בזה שתצטרך בעבורו התורה לזכור זה ולזה הסכמנו שיהיה הביאור בזה שב אל האבר שפלטתו החרב ומזה המקום יתבאר שאבר מן המת יטמא גם כן במגע טמאת שבעה והנה באיברם אשר מדרך החרב לפלטן תמצאם שיש בהם בשר גידים ועצמות ולזה לא יהיה באבר דין המת אם לה היה בו בשר גידים ועצמות:

או בעצם אדם. ביאר שאפילו העצם בזולת בשר מטמא כשיוכר בו שהוא עצם אדם או כשאפש' בו שיקרא עצם אדם וזה אמנם יהיה בעצם הגולגולת השלמה כי הוא יוכר בו בין גולגולת אדם וזולתו וכן העניין בשדרה השלמה והנה רוב בנינו של אדם יקרא עצם אדם והשמל שבנינו הוא על אלו העצמות שוקים והיריכים והצלעות והשדרה ורבם יקרא עצם אדם וכן רב עצמותיו בכללם וזה שכל עצמות האדם יקראו יחד עצם אדם ולזה יקראו רובם עצם אדם וראוי שלא יעלם ממנו שחלק מבזר מת יטמא טומאת מת וזה יתבאר מעניין נבלה ושרצי' שנאמר בהם מנבלתם ואשר יפול עליו מהם וקל וחומ' בטומאת מת החמור ועוד שאם העצמות מטמאין טומאת מת שאין בהם חיות ולא הרגש כ"ש שיטמא הבשר שהחיו' וההרגש הוא בו בעצמות וראשונ' ולזה יתבאר שחלק מהכשר יטמא טומאת מת וזה החלק ראוי שיהיה החלק הראשון שיהיה בו החיות והוא כזית כי שערו חכמים כי האדם בתחלת ברייתו הוא כזית:

או בקבר. למדנו מעניין הקבר שהוא מטמא אם נגעו בו מסביביו לפי שהוא סתום ואולם אם הוא פתוח אינו מטמא כי אם דרך פתחו כמו העניין באהל וראוי שיתבאר מזה שאם היה בקבר אהל והיה המאהיל בלתי מקבל טומאה כמו נסרי' הנה הוא חוצץ בפני הטומאה ויהיה מה שעליו טהור. ולפי שהקבר יקרא קבר גם אחר שהרקיב המת למדנו מזה שאין הבדל בטמאת מת בין לח בין יבש ורואי שיבאר מזה שכל אלו מטמאין באהל שהרי אמר תחלה וכל אשר יגע על פני השדה ביאר בזה שאם היו באהל הנה הם מטמאים באהל וראוי שתדע שהמת כמו שמטמא בנגע כן מטמא במשא ואמנם שתקה התורה לפי שיא בארה בפרשת ויהי ביום השמיני בטמאת נבלה שטומאת משא חמורה מטומאת מגע כי היא טעונ כבוס בגדים מה שאין כן בטמאת מגע והסבה בזה כי הנוגע אינו נוגע כי אם בשטח הגוף הטמא ואמנם הנושא נושא עצם הגוף הטמא ובהיות העניין כן והיה בלתי אפשר בטומאת מת להחמיר יותר בטמאת משא מטמאת מגע כי טמאת מגע טעונה כבוס בגדים כאמרו וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב הנה שתקה התורה מהמשא לפי שהוא מבואר שאי אפשר בטמאתה שתהיה למטה מטומאת מגל ולזה הוא מבואר שהמת מטמא במשא מן התורה: