לשמור מצותי ותורותי. רוצה לומר במצותי מה שעברו על דבר השם להותיר מהמן עד הבקר ולצאת ביום השבת ללקוט ואלו המצות הם בעינם התורות שזכר כי צוה הש יתע' אלו הנימוסים בעניין המן והשבת ובזה האופן קרא התורה נימוס אשר צוה השם יתעלה שיעשו בו דבר אחד מהדברי אמר זאת תורת החטאת זאת תורת האשם ואפשר עוד שקרא אלו המצות תורות לפי שאין הכונה בהם עניין אלו המצוות בעצמותו אבל הם מכונות להורות על דברים אחרים כאלו תאמר שמצות השבת היא להורות על חדוש הועלם או על יציאת מצרים גם כן כמו שזכרה התורה זה בפרשת וישמע יתרו ובפרשת ואתחנן ומה שצוה השם יתעלה שלא להותיר מהמן עד הבקר היה להורות כי ראוי לאדם יסתפק בלחם חקו ולא יפנה לרבוי אסיפת הקנינים שימנעוהו במה השתדלות בשלמות הנפש עם שכבר היה זה להרגילם שיאמינו בשם יתעלה שכבר ירד המן להם בבקר בבקר:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 28
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819