רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 29

שבו איש תחתיו וגו'. ולזא' הסבה נתחייב המקושש סקילה כמו שנתבאר בתורה ומזה המקום יתבאר שההכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד היא אסורה בשבת וכבר נבאר זה בג"ה מצד אחר בפרשת יתרו והנה הוציאו רז"ל ענין. התחומין של תורה מזה המקום בראשון מעירובין אלא שעכ"פ פשט הכתוב הוא כמו שבארנו וענין התחומין יתבאר לנו ממקום אחד כמו שנבאר בפרשת יתרו ואלו היתה זאת האזהרה למנוע היציאה מהמחנה הנה יתחייבו האנשים אשר בקצה המחנה בלכתם פסיעה אחת שיצאו חוץ למחנה וזה דבר בלתי ראוי שנאמינהו כי המשקושש יצא חוץ למחנה לפי מה שיראה ממה שאמר וימצאו איש מקושש עצים לא היה חייב אלא מפני שהיה מקושש ולזה לא נענשו המוצאים אותו ולא גונו על צאתם מהמחנה ואולם הביאו רז"ל זה הפסוק לאסמכתא לבד כמנהגם ברבים מביאורי דיני המצות ואפשר שנאמר שהרצון בזה שישבו תחתיהם מי שלקטו דבר חוץ למחנה כי אין להם להוציאו חוץ מהמקום ההוא שהוא תחתיו כי אי אפשר שנאמר שיצוה אותם משה שישבו בשבת במקומם ולא יצאו משם שאם היה הדבר כן היו מוצאי המקושש חייבים ולזה הוא מבואר שזה המאמר היה למי שילקט דבר בשבת בחוץ ואמר אחר זה אלי יצא איש ממקומו להזהיר אפילו על היציאה בזולת לקיטה והנה היציאה מהמקום לפי מה שימצא מהמדינות לא יהיה בפחות משיעור המדינה כי עד כמו שיעור המדינה לכל הצדדים ימשכו לכל הפחות שדות העיר וכרמיה ויעריה ולפי שמחנה ישראל היה אז ג' פרסאות לפי מה ששערו לפי מנין האהלים שהיו שם הנה היתה זאת האזהרה שלא יצאו שלש פרסאות חוץ למחנה כי לא היה הרצון בזה שלא יצא כלל מן המחנה כמו שביארנו. ולזה תהיה הכונה בו שלא יצאו ממה שהוא ראוי שיהיה נכלל במקות המחנה ולפי שהם היו במדבר שלא היתה שם שדות וכרמים הנה יהיה זה השיעור כולל בכל מדינה היתה גדולה או קטנה ואע"פ שאין גבוליה מגיע לכמו זה השיעור אז ירצה בזה באמרו שבו איש תחתיו שמי שיצא חוץ לשלש פרסאות ישב במקומו שלא יהיה לו רשות לשוב אל המחנה ולא יוכל ללכת יותר מארבע אמות ובזה חטאו היוצאים מהמחנה' ללקט כי הם לא לקטו דבר עם שהיה בזה הפועל ממיעוט האמונה בשם יתע' מה שלא יעלם: