רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 7 · פסוק 12

אם על תודה יקריבנו. ביום הקריבו את זבחו יאכל. רוצה לומר שלא יחשב על מי שיעשה זה הפעל הרצוי והוא הכהן שיאכלו הבעלים מבשרו ביום השלישי ולזה תהיה בעת אמרו ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ואם יחשב שיאכלהו הבעלים ביום השלישי הנה לא ירצה הזבח במה שיעשו להגעת הרצוי והוא השחיטה וקבלת הדם והולכתו וזריקתו כי לכל אלו העבודות הם מהכרח הגעת הרצוי. וראוי שנדע שלא תפגל זאת המחשבה הזבח אלא כשחשב בהם המרצה בעבודות אשר הם מהכרח הרצוי כי מפני ששלל הרצוי מפני זאת המחשבה ראוי שיהיה הרצוי מגיע במה שיעשהו אז הבעל המחשבה ההוא לולי זאת המחשבה שתמנענו ומזה המקום יתבאר שלא יתפעל הזבח אלא במחשבת הפועל עבודות הרצוי וכשיהיה ראוי שיגיע הרצוי על ידו המקריב אותו לא יחשב לו המחשב רוצה לומר שלא יחשב על יד הכהן המרצה שיאכלוהו בעלים חוץ לזמנו פגול יהיה והנפש האוכלת מבשר זה הזבח שחשבו בו זאת המחשבה עונה תשא רוצה לומר שהוא בכרת וכן אמר על זה הבאור בפרשת קדושים תהיו ואוכליו עונה ישא כי את קדש יי' חלל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. ולמדנו מה המקום שכל מקום שנאמר בתורה עונו ישא הרצון בו שתכרת הנפש ההיא והנה זכרה זה התורה בקל וממנו נלמד בחמור והמשל שכבר בארה התורה בשלמים שאם יחשב שיאכלוה הבעלים מהם חוץ לזמן אכילתם נתפגלו ואם הקפידה התורה בזה בשלמים שהם קדשים קלים כל שכן שתקפיד בזה בקדשי קדשים ולזה יהיה זה הדין נוהג בכל מיני קדשים רוצה לומר שאם חשב הכהן בעבודות שהם מתנאי הרצוי שיאכל בשר הקרבן אחר זמנו נתפגל הקרבן וכמו זה מאופן יתבאר שאם חשב שיהיה נקטר למזבח הנקטר מהקרבן ההוא שם חוץ לזמנו שהוא פגול. וזה שאם הקפידה התורה בזה בנאכל לבעלים כל שכן שתקפיד בנאכל לגבוה והוא מה שהקטירו מהקרבן ההוא על המזבח. ולזה יתבאר שכבר יתפגל הקרבן בכמו זאת המחשבה הן בנאכל לכהנים בן בנאכל למזבח וראוי שנדע שזה הדין ינהג בקרבן שיתכן שיאכל ממנו למי שהיתה המחשבה לו שיאכל חוץ לזמנו כמו הענין בבשר זבח השלמים שנעשו בהלכתן שיתכן שיאכלו ממנו הבעלים שהיתה המחשבה שיאכלוהו חוץ לזמנו וזה יתחייב ממנו שיהיה זה הזבח כשר ושיהיה מה שנפלה המחשבה בו ראוי לאכילה רוצה לומר שיהיה בו שיעור אכילה שהוא כזית ושיהיה ראוי לאכילה כמו הבשר לא שתהיה המחשבה בזאת בעצמות והגידים והקרנים והטלפים. ראוי שתדע שזה הדין לא ינהג אלא במה שיש לו מתירין לאדם או למזבח כמו הענין בבשר השלמים הנזכר פה שיש לו מתירין והוא זריקת הדם והקטרת האמורין אבל מה שאין לו מתירין לאדם או למזבח אם היתה המחשבה לו הנה לא תהיה המחשבה כפולת כי מתנאי המחשבה המפגלת מה שנזכר פה שתהיה בעת עשיית הפעל אשר הוא מהכרח הרצוי ובדבר אשר באלו הפעולות בו רושם להתירו לאכילה לאדם אם היתה המחשבה לאדם או למזבח אם היתה המחשבה למזבח והנה אמרו לא יחשב לו הוא מצות לא תעשה ולמדנו ממנו שהכהן מוזהר שלא יחשב כמו זאת המחשבה שתפסיד הקדשים ולפי שאנחנו נמצא כי מתנאי הקדשים הזמן והמקום רוצה לומר שכבר קבעה התורה זמן לאכילתם הן לאדם הן למזבח כמו שהתבאר במה שקד' וקבעה עם זה מקום יאכלו בו. וזה שקדשי הקדשים נאכלים לפניו מן הקלעים שהוא מקום קדוש כמו שיתבאר וקדשים קלים אכילתם לפנים מן החומה בירושלם כמו שיתבאר במה שיבא הנה ראוי שנעיין אם הוא ראוי שנלמד מזה שתהיה מחשבת המקום מפגלת ר"ל אם חשב שיאכל קרבן חוץ למקומו. ונאמר שכבר בארה התורה בפרשת קדושים תהיו כי הטעם בפגול הוא מפני שכבר חל את קדש יי' והוא מבואר שהבשר יתחלל בעצמותו אם יעבור זמנו כי ישוב הבשר נבאש ונבזה ואם יצא חוץ למקומו לא יתחלל מעצמותו אלא שאינו במקום קדוש כמו המקום שהיה בו. ולזה יתבאר שלא יתפגל מצד מחשבת המקום. אבל יהיה פסול אחר שהקפידה התורה במחשבות בעניין הקרבנות וראוי שנדע שהאוכל את הנותר חייב כרת וזה שאם נתחייב כרת באכילתו תוך זמנו מפני שחשבו בו לאכלו חוץ לזמנו כל שכן שיתחייב כרת כשאכלו חוץ לזמנו באמת וזה מבואר מאד והבשר אשר יגע בכל טמא ר"ל בשר קדש שנטמא כי בבשר קדש ידבר בזה המקום והנה כלל באמרו כל הטמאות הקלות והחמורות הנזכרות בתורה:

והקריב על זבח התודה. למדנו שזבח התודה הוא העקר ולחמי התודה הם באים בכלל הזבח. והנה לא נתבאר בתורה שיעור הלחם הבא עם התודה. והנה מצאנו בתורה מבואר שיעור הלחם הבא עם שני כבשי עצרת שהוא עשרון והוא חמץ. ולזה ידמה שכל לחם ולחם מהחמץ יהיה שעורו עשרון. ולפי שכבר אמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליי' שיהיו לחמי החמץ לכל הפחות עשרה כי לא מצאנו תרומה בפחות מזה המספר בתורה ולזה יתבאר שהחמץ יהיה עשרה עשרונות שהוא איפה כי העשרון הוא עשירית האיפה וממה שקדם יתבאר שמיני המצה יהיו גם כן עשרה עשרונות ולזה יהיו לחמי תודה באים מעשרים עשרונות. ויתבאר ממה שקדם שבכל מין ומין יהיו עשרה לחם עד שיהי המספר החלות ארבעים. ולפי שאמר חלות מצות חלות לחם הנה יחוייב שתהיינה שלמות לא פרוסות וכן מה שיקח הכהן הוא אחד שלם פרוס שנאמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן יי' והנה השיעור שישימו מהשמן כאלו החלות לפי הנהוג מענינם כשיתוקנו למאכל היה לוג רביעיתו לרקיקין ורביעיתו לחלות מאפה תנור וחצי לרכיכין וראוי שנדע שכבר אפשר להרים תרומת הלחם הזה בעיסה כמו העניין בחלה כי שם נאמר בכ' תרומה: