רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 13

וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר. באונס או מת הנה אם לא היה בעליו עמו במלאכתו בשעת שאלה שלם ישלם אע"פ שאלו האונסין הם אונסים גדולים אם בעליו עמו בשעת שאלה לא ישלם דבר כי מפני שבעליו הם תחת ידו בשעת שאלה הנה לא יתכן שישתעבד לו זה אז בשמירת הבהמה כי מן השקר שיהיה האדם עבד ואדון יחד לאיש ועוד כי האדם כשהיה עושה מלאכת אחר ייטב בעיניו ליהנות בעל המלאכה כדי שיתן לו שכר מהמלאכות אשר לו ולזה לא יחוש אז אם יקח בהמתו או כליו אע"פ שלא יקבל עליו שמירתו הנה אם הוא שכיר לבעלים בא בעניין זאת השאלה בעבור שכרו ואם איננו שכרו הכל הולך אל מקום אחד כי האדם יעשה חסד לחברו לתקות גמול ולזה הוא מבואר שאם היה בעליו עמו פטור מלשלם ולמדנו מזה כי בכאן ג' דינין מתחלפין לשומרים האחד הוא פטור מגנבה ואבדה וחייב בשפיעה והב' חייב בגנבה ופטור בשבורה ומתה. והשלישי חייב בכל האונסין והנה השלישי הוא שואל כמו שביאר הכתוב והשנים הראשונים הם שומרין ואין התחלפו' דיניהם מפני חלוף מה שישמרו אותו כי כל אחד מהם כבר יחוייב בשמירת הבהמ' כמו שביאר הכתוב ולזה הוא מבואר שהתחלפות דיניהם הוא מפני התחלפותם בענין השמירה והוא מבואר שאשר ישמור בשכר הוא יותר משועבד לשמור מאשר ישמור בחנם ולזה תהיה הפרשה הראשונה בשומ' חנם ומפני זה אמר בה כסף או כלים כי לא תמצא שיבקש האנשים שכר בשמירת הכסף והכלים והפרשה השנייה היא בשומר שכר ולזה אמר בה חמור או שור או שה וכל בהמה כי על הרוב לא תמצא שיקבלו האנשים לשמור הבהמה אם לא בשכר והנה הענין כן הולך בהדרגה שומר חנם שכל ההנאה היא לבעלי' פטור מכל אונס ושואל שכל ההנאה היא שלו חייב בכל אונס ושומר שכר שההנאה היא לשניהם חייב באונסין קטנים כמו גניבה ואבידה ופטור באונסין גדולים וממזה יתבא' שכן הענין בשוכר כי ההנאה היא גם כן לשניהם. וראוי שתדע כי כל אחד מהשומרים יפטר מכל דבר אם היה בעליו עמו בשעה שהגיע לידו הפקדון ככי התורה ביארה זה הענין בשואל וכ"ש בשאר השומרים וכבר יתבאר לך מדברינו כי כשהיה בעליו עמו פטור גם על פשיעה כי לא נשתעבד בשמירתו כלל כמו שביארנו וראוי שתדע שדין השומרים הנזכ' בכאן אינו נוהג בהקדש ולא בשל נכרי שנאמר כי יתן איש אל רעהו וכי ישאל איש מעם רעהו אינו נוהג בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות והטעם בעינו שנתבאר זה בענייני הגנבה ולא יתחייבו עד שהגיע לידם שנאמר כי יתן איש אל רעהו שיגיע לידו ובשואל נאמר וכי ישאל איש מעם רעהו שיהיה שואל מעם רעהו להוציא מה שהוא עדין עם רעהו ולא יתחייבו שומר חנם ושומר שכר עד שיקבלו לשמור שנאמר לשמור והנה שומר חנם שפשע ולא שמר כראוי לדבר ההוא הנשמר הנה הוא חייב שנאמר על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה שיהיה פושע ביחס שמירת השור או החמור או השה או השלמה ושומר חנם ושומר שכר ששלח יד בפקדון נתחייב בכל האונסין הרי הדבר עומד באחריותן שנאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו הא אם שלח ידו במלאכה לא יפטר מתשלומין מפני אלו האונסין וסבת זה כי כבר שב הדבר ההוא להיות להם ונתחייבו לשלם כמוהו לבעלים מעת ששלח בו ידו והוא מבואר שהדיינין שיבואו לפניהם הם יותר מאחד שנאמר אשר ירשיעון האלהים ואפשר שהיו שנים אם לא יהיה שם מכריע ביניהם אם יחלוקו ולא יגמר הדין על פיהם ולזה יחויב לכל הפחות שיהיו שלשה וכבר יתבאר מזה המקום שמודה מקצת הטענה ישבע שנאמר על שור על חמור על שה וגו':