רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 15 · פסוק 35

רגום ירגמו אותו באבנים. כבר התבאר בפרשת יתרו כי הסקילה והירייה דינם אחד כי אין הבדל בין שיכו מהאבן על האדם או מהאדם על האבן ולפי שהוא ראוי בעניין הטלת העונשין שננהג בהם ביותר קל שאפשר עם שמירת מצות התורה כמו שהתבאר בשרשים הכוללים והיה מבואר שהמיתה בירייה היא יותר קלה מהמיתה בהשלכת האבנים עליו הנה היו יורים אותו ממקום גבוה שיתכן שימות מהנפילה ההיא שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו והנה שערו חכמים שזה היה אפשר כשיונח בית הסקילה גבוה שתי קומות ואם לא מת בזה הנה אין ראוי שיפילוהו שנית כשישיבוהו שם אבל ראוי שיפיל העד השני עליו אבן שתהיה בה כדי להמית שנאמ' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו והנה היה זה המשפט נעשה מחוץ למחנה לפי שזה החוטא ראוי שיצא מחוץ למחנה כמו שיצא המצורע מחוץ למחנה לשמור אנשי המחנה מהתגאל בחלאת החטא העצום אשר עליו שצותה התורה להמיתו.