כל ימי אשר הנגע בו יטמא. למדנו מזה שכאשר סר הנגע סרה טמאתו כשיטהר. והנה סור הנגע יהיה אם בסבת רפואה אם בסבת קציצת הנגע והנה יטהר בקציצת הנגע כשתהיה הקציצה ההיא לא מבחירתו ואולם אם היתה בבחירתו איננו ראוי שיטהר בה כי הוא החוטא בזה הפועל כמו שיתבאר במה שיבא ומשל הקציצה היא שלא מבחירתו אם קרה שתהיה בהרת בבשר הערלה כי הוא יוכרח למול ולקוץ בהרתו וכן הענין אם נקצצה במקרה שלא בכונה וכן הענין בתלישת סימני טמאה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 46
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. למדנו מזה שהוא יוצא חוץ לשלשה מחנות רוצה לומר חוץ ממחנה ישראל וסבת זה מבוארת ממה שקדם והוא מבואר שזה לא ינהג אלא בעיר המוקפת חומה כי התורה אמרה מחוץ למחנה מושבו והנה המחנה האחד במה שהוא מחנה אחד הוא מוקף מחיצה והנה למדנו מזה שמושבו טמא ולזה חייבה התורה שיהיה חוץ למחנה וכבר יתבאר זה גם כן ממה שנאמר בנגעי בתים שמטמאים בביאה כמו שיתבאר שם והנה להעיר שזה ההפסד בא לאדם מצד החומר לא מצד הצורה זכרה התורה אחר זה טמאת צרעת בקצת הדברים שישתמש האדם בהם הבאים מהצמח והחי והן במדרגת הדומם וענין הצרעת באלו הדברים הוא שיגבר בהן הלחות הנכרי והחום הנכרי ויחלש חומם היסודי אשר היה מעמיד הלחיות אשר בהם באופן שידרכו אל הבלוי וההפסד מההרכבה מצד התכת לחיותיהם אשר בהם קיומם והנה תמצא כי המראה שיורה על כמו זה העפוש הוא הירוק או האדום כבר תמצא זה במקומות העפושים כמו מימי האשפות ומה שידמה להם ולפי שאין באלו הדברים התחלה תובילם אל הרפואה מזה העפוש כמו הענין באדם שהוא חי הנה כשיטמאו אלו הדברים בזה האון ישרפו להעיר על חסרון החמר ושמצד צורתו היה השתמשות האדם בו ולזה נמנעה ההשתמשות בו באדם ונאסרו בהנאה להורות על זה הענין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819