שהתרו בו ולא הניח מלקושש. דהמוצאים אותו שקשש עצים לא נאמר אלא מקושש, לאחר שראוהו ומצאוהו היה מקושש, ומה טעם תלוי בכך אלא שהתרו בו ועדיין היה מקושש, כך לשון רש"י בסנהדרין דף מ"א. והרא"ם פי' דאל"כ המוצאים אותו מקושש ל"ל הא פשיטא הוא דהאי ויקריבו אותו אהמוצאים קאי. אלא ה"ק ויקריבו אותו המוצאים אותו ועודו מקושש ולא הניח מלקושש:
קריאה במקור
שפתי חכמים · במדבר · פרק 15 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b