כנגע. דלמדה תורה דרך ארץ שיאמר לשון ספק, כמו שאמרו חכמינו ז"ל למד לשונך לומר איני יודע. [ד"ד] והיינו דבזה מתרץ, דתחלה אמר ונתתי נגע צרעת דהיינו ודאי נגע לפי ראות עיני הרואה, ואיך אמר אח"כ שיאמר כנגע לשון ספק, אלא דהכתוב מורה לנו שאפילו אם הוא חכם ויודע בודאי שזהו נגע המטמא אפ"ה גזירת הכתוב שלא יאמר אלא לשון מסופק. ועוד תיקן בזה, דלפי משמעות הל' ה"א דזהו מצוה מן הקב"ה שיבא אשר לו הבית שחייב לבא ולומר כן, וזהו ודאי אינו דאטו אם יהיה הכהן בלאו הכי שם או שלא אמר בלשון הזה כנגע לאו שפיר עביד, קמ"ל רש"י דאין זה אלא אזהרה שלא יפסוק דבר ברור, אבל אם ישתוק לגמרי לית לן בה:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 14 · פסוק 35
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b