ויראה. כלומר מיד שיראה הנגע מיד יטמא כל אשר בבית אפי' לא שהה בבית בכדי אכילת פרס, דאל"כ מה בא רש"י ז"ל להשמיענו בזה, דזיל קרי בי רב הוא:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 14 · פסוק 36
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועל מה חסה. [קצ"מ בשם פענח רזא] קשה, מנלן דעל כלי חרס חסה התורה, דלמא על בגדי משי ושארי דברים שאם יטבילם יתקלקלו. וי"ל דכל הכלים החשובים נפקא לן מדכתיב ופנו את הבית דהוא משום טומאה, ואם בא לפרש הטעם בפירוש הל"ל ולא יטמא אשר בבית, כל ל"ל, אלא לומר שיפנה אפילו דברים שאינם חשובין:
על כלי חרס. וא"ת נימא לישתמש בו בעת טומאתו כמו אוכלין טמאים דאמרינן דאוכל אותן בימי טומאתו. וי"ל דשאני אוכלין שהם נאכלים לזמן מועט ולא חיישינן לתקלה, אבל כלי שקיומו לזמן מרובה חיישינן דלמא אתי בו לידי תקלה שישתמש בו בימי טהרתו או יגע בתרומה וקדשים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b