בשורה היא. דאל"כ כי תהיה מבעי ליה, מאי ונתתי. וא"ת תינח נגעים של בתים אבל נגעים של בגדים למה הן באים. וי"ל לפי שלא ידעו איזה בגדים היו תשמישי ע"א ובאותן בגדים באו הנגעים וצריך לשורפם. מצאתי: [ד"ד] יש מקשים תינח בנגע החוזר דדינו בנתיצת הבית, בנגע שאין חוזר מאי איכא למימר, ועוד יש מקשין הא אמרינן בפרק יש בעירכין דנגעי בתים באים ע"י עון צרות עין. ונראה דחדא מיתרצת בחברתה, דודאי הנגע של בתים בא מחמת עבירה אלא שזה חסד אל ית', שאפשר שלפעמים ימשך טובה מן העונש, דהיינו שטמון, וזהו נכלל בלשון חכמים טובה מעין רעה וזו הוא הבשורה:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 14 · פסוק 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b