העמק דבר על דברים · פרק 33 · פסוק 4

תורה צוה לנו משה מורשה. במה נעשה כ״ז שישראל חביבים הם. ע״י תורה צוה לנו משה. היינו חלק פלפולה של תורה שנתנה מתחלה למשה כמו שנתבאר בראש הספר שבערבות מואב נתנה לישראל. והזהירנו ע״ז בכל משנה תורה. מש״ה כתיב צוה לנו משה. והכי נתפרש לעיל ד׳ מ״ד פסוק וזאת התורה אשר שם משה. וכמש״כ עוד לעיל א׳ ג׳ בפסוק זכרו תורת משה עבדי. והכי דעת חז״ל במקרא שאנו עומדים כמבואר בסנהדרין דצ״א ב׳. אר״י א״ר כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבותיו. שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת י״ב. הרי דאינו מפרש המונע מקרא מאדם בישראל. אלא הלכה מתלמיד שיש בו כח לשמוע ולהבין. וכן דרשו שם דנ״ט אר״י עובד כוכבים שעוסק בתורה ח״מ שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה. וזה לא מיירי אלא עוסק דמשמעו בעומק הלכה ומוסיף לקח כמש״כ הט״ז באו״ח סימן מ״ט. וכמש״כ בס׳ ויקרא י״ח ה׳ באורך ובביאור. והכי משמעות הכתוב לפי הפשט. שהתורה אשר צוה לנו משה. היא מורשה קהלת יעקב. כמו ירושה שמגעת בלי עמל עצמו. כך מגיע זכות עיונה ש״ת שת״ח עמלים בה. בירושה לקהלת יעקב שהן המה המון עם ה׳ מחמת שכח העיון א״א אם לא שמחזיקים את העמל בה בלי שום דאגת פרנסה. ובזה גם המחזיקים זוכים בה ובזכותה וכדאי׳ פ׳ מקום שנהגו כל המטיל מלאי לכיס של ת״ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה. שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף. ובירושל׳ סוטה פ״ז וברבה פ׳ קדושים איתא עתיד הקב״ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקי׳ בה וגו׳. ועוד הרבה אגדות חז״ל :