העמק דבר על דברים · פרק 33 · פסוק 5

ויהי בישרון מלך. עתה בא לבאר לשון מדברותיך שמשמעו שני אופני הנהגות. והנה כבר ביארנו בפסוק שמע ישראל ה׳ אלהינו. שיש שני אופני הנהגות העולם בהשגחת ה׳ ית׳. הא׳ מעורב עם הטבע ומכונה בשם מלכות. והב׳ למעלה מן הטבע. למי שדבק בקונו יתברך ונקראת תפארת. כמו מלכותא דארעא. דכל המדינות מתנהגות עפ״י חקי המלוכה הקבועים. מכל מקום עם מי שקרוב למלך עמו מתנהג המלך למעלה מחקי המלוכה. כך מי שקרוב ודבוק במחשבתו לקונו ית׳ הוא למעלה מן הטבע. וכדאי׳ בסנהדרין פ׳ ד״מ דר׳ חנינא לא הי׳ ירא מן הכישוף ומקשה הגמ׳ והאר״י למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא ש״מ ומשני שאני ר״ח דנפישא זכותיה. והכונה בזה. דהא דאמרינן שמכחישים פמליא ש״מ אינו אלא הנהגת כוכבי לכת שהמה גלגלי הטבע. והכישוף למעלה מהם. אבל ר״ח הוא למעלה מן הטבע וגם למעלה מן הכח של הכישוף. ואמר כי ראשית הי׳ הנהגת ה׳ בישרון מלך. במדת מלכותו ית׳ ואמר ויהי דמשמעו דבר חידוש. משום שבימי משה לא היה כן. אבל ויהי היינו בימי יהושע שעבר כל חלוץ למלחמה:

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. ישורון הוא כנוי העליונה שבישראל. וכלשון המקרא אין כאל ישורון. וכמבואר בב״ר פע״ז. וא״כ הי׳ ראוי שתהיה הנהגת ישורון למעלה ממדת מלכות. וכן היה ראוי ליהושע ושאר גדולי הדור שהיו ודאי ראוים למדת תפארת כמו ר״ח. אבל בהתאסף וגו׳. שהיה עניניו לצורך הדור בכלל. ונגרר הפרנס אחר הדור וכדאי׳ בתענית סוף פ״ב הפרנס לפי הדור. ובירושלמי שם פ״ג שהכל הולך אחר הדור. והדור לא היה במעלה זו ומכ״מ נקראים ישורון. דכח האסיפה בכלל ישראל המה בבחינת ישורון לענין שכח זכותם רב שאם ההכרח להיות נס נגלה להצלתם לא יבצר מהם גם זאת. וע״ז נאמר אין כאל ישורון. אבל במקום שאפשר להיות הצלתם בדרך הטבע. תלוי לפי זכות הדור ומעשיו: