העמק דבר על דברים · פרק 33 · פסוק 3

אף חבב עמים. אע״ג שהקב״ה חבב כל אוה״ע. וכמאמר ה׳ כי לי כל הארץ. מכ״מ אינו דומה לחבה יתירה של ישראל. ופי׳ ההבדל ביניהם בשני דברים. א׳ שאוה״ע. כל קדושיו. החביבות אינו אלא מי שהוא פרוש מאומתו להכיר את בוראו ולדעת יד ה׳ כי חזקה היא. ולא סתם עובד כוכבים שהוא אינו מכיר את בוראו כלל והרי הוא כבהמות נדמה. ב׳ בידך. אפילו מכיר את בוראו. אינו אלא בידך. היינו שהן כדאים למעשה ידי ה׳ כדכתיב אף ידי יסדה ארץ. והיה התכלית שיכירו גם המה שהוא ית׳ הבורא כמו שכבר נתבאר בפ׳ שלח בפסוק ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳ ולעיל בשירת האזינו בפ׳ כי אשא אל שמים ידי וגו׳. ויותר מזה אין תכלית ורצון מאוה״ע אם לא שנתגייר מרצונו. והרי הוא ישראל ממש. משא״כ והם. שהוא ישראל שאנו מדברים בו. וכן פ׳ בפענח רזי לפי דרכו. והא דכתיב בלשון רבים יבואר לפנינו:

תכו לרגלך. מתפרש בשני אופנים. א׳ לת״ח וכדאי׳ בב״ב ד״ח תני ר״י אלו ת״ח שמכתתים רגליהם מעיר לעיר ומדינה למדינה ללמוד תורה. ב׳ בהמון ישראל. והמשיל דכולם מקטנם ועד גדולם הולכים איש אחר חבירו להרגלם בשמירת מצות התורה. וא״צ לפרוש עצמו לזה. אלא הרגלים הולכים מעצמן איש אחר חבירו. וכמו שמנקפים איש רגלי חבירו בהילוכו סמוך לו. ומש״ה כתיב כאן בלשון רבים ולא כמו בסמוך ישא מדברותיך בשביל שבמליצה זו נשתנו שני אופני עם ה׳. מש״ה כתיב בלשון רבים כמש״כ בספר במדבר כ״ג כ״ב בפסוק אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו. והיה ראוי לכתוב תכו לרגליהם. אלא שנרמז במליצה שכ״ז היינו משום שהולכים בדרכי ה׳ איש לפי ערכו. וא״כ משמעות לרגלך. של הקב״ה הרי הבדל א׳. ישא מדברותיך. כלל האומה בין ת״ח בין המוני נושאים הנהגת הקב״ה את עולמו. שהרי הכל מתנהג ע״י מעשי ישראל אם בתורה אם בעבודה אם בגמ״ח. ומשמעות מדברותיך הוא הנהגה פי׳ המתנהגים מהנהגתך. ולא מלשון דיבור דא״כ דבריך או דברותיך מיבעי. ואמר מדברותיך לשון רבים. כאשר יבואר לפנינו שתי הנהגות שהקב״ה מנהיג עולמו הרי הבדל ב׳: