מקורה, קלנה. ומקור דמיה, ת' "סואבת דמהא"? שינה פה לת' משום שהבושה היא לו ולא לה (ר"ל שהוא גרם לה הבושה בשכבו עמה בעת נדתה, ומאד אתפלא על אשר שינה לת' "והיא גלתה" שהוא ל' עבר "והיא תגלי" שהוא ל' עתיד? ובכ"י באמת הנוסח גליאת). וב"ס לחם ושמלה אמר כי המת' הסב הלשון אל "וגלה" הקודם. ולדעתו נמשך הוי"ו המהפך ממלת "וגלה גם על הפעל גלתה" ולא יתכן. כי כבר בא באמצע הפעל "הערה" בעבר שגם הוא ת' "גלי" ואולי פי' הת"א את כל המאמר "וגלה את ערותה את מקרה הערה" למאמר מוסגר [וגם מהנחת הטעמים משמע כן] ושעור הכתוב "ואיש אשר ישכב את אשה דוה" והיא גלתה את מקור דמיה ולכן ת' "תגלי" בל' עתיד להשוותו עם הפעל "דישכוב" שבא מקודם.
קריאה במקור
נתינה לגר · ויקרא · פרק 20 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b