בעל בעמיו, רבא בעמה. נ"ל שחסר ל' וצ"ל "לרבא בעמה" ור"ל שאפילו לנשיא וכהן גדול אסור לכהן הדיוט להטמא (כי "רבא" משמעו "גדול ומשוח" כמ"ש לעיל ד' ג') שהוה אמינא שלגדולים כמוהם בטלה כהונה (וכמ"ש הר' חיים כהן בתוס' בכתובות ק"ג ע"ב ד"ה אותו יום שזהו דוקא בטומאה דרבנן אבל לא בטומאה דאורייתא) וקרוב לזה כתב החזקוני, ועיין רמב"ן שכתב "וטעם בעל בעמיו כמו ובעלי יהודה כו' הנכבדים בהם כו' יאמר לא יטמא כהן הנכבד בעמיו להחל את כבודו כו', יזהירנו שלא לחלל מעלתו לעולם בטומאת המתים כו' וכן ת' של אונקלוס לא יסתאב רבא בעמה לאחלותה" ע"ש, ועי' ביבמות (דף כ"ב ע"ב) מטמא. לאשתו כשרה כו' "ובת' סביוניטי שי"ח "ברבא".
קריאה במקור
נתינה לגר · ויקרא · פרק 21 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b