את אשה ואת אמה, ית אתתא וית אמה. הנה בש"ס (יבמות צ"ד ע"ב, וסנהדרין ע"ו) יש פלוגתא בין ר"י ור"ע לר"י את אחת מהן, ולר"ע את שתיהן, וקאמר אביי דמשמעות דורשין איכא בינייהו, לר"י היינו חמותו בלבד ולר"ע היינו חמותו ואם חמותו ורבא אמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו, דלתרווייהו אתהן היינו אחת מהן, רק דלר"י אפי' באין שתיהן קיימות חמותו בשריפה, ולר"ע דוקא בששתיהן קיימות, אבל לאחר מיתה (לרש"י בסנהדרין ע"ו) אינה אסורה רק מארור שוכב עם חותנתו, ולתוס' שם ד"ה מאיסורא חייב כרת וכ"מ לכאורה מסוגיא דיבמות שם, ולה"ז לכאורה קשה דאונקלוס ת' דלא כמאן, אי כר' ישמעאל, הלא לאביי אתהן היינו אחת מהן, דהן בל' יוונית אחת, והוא ת' "יתהן" דמשמע שתיהן, ולר"ע אשה היא חמותה, והוא ת' "אתתא"? ודוחק לומר דגם "יתהן" בארמית, היינו אחת (או דסבר כר"ע וכמו שנוכל לכלול [לדעת ר"ע] חמותו במלת "אשה" כן נכלל במלת "אתתא") דבשלמא בתורה מדשינה לכתוב "אתהן" ולא "אותן" כבכל המקומות ש"מ "את אחת מהן" אבל בארמית ית' תמיד לנסתרות "יתהן" א"כ דוחק לומר דהכא משמע אחת מהן, וצ"ע וע' ביבמות צ"ח ע"ב, ובריטב"א שם.
קריאה במקור
נתינה לגר · ויקרא · פרק 20 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b