נתינה לגר · שמות · פרק 32 · פסוק 35

אשר עשו את העגל, על די אשתעבדו לעגלא. ערמב"ן ששי' דברי הת"א כי לא ירצה ליחס מעשה א' לשנים, ובאשר הכתוב אומר פה "אשר עשה אהרן" ויחס את עשיית העגל לאהרן, לא יתכן ליחס אח"כ המעשה ההוא אל העם, לכן ת' "די אשתעבדו" וכמ"ש לעיל (בראשית ל"ט כ"ב) (כי שרשי "עשה, עבד" נרדפים הם בל' עברית, כמו "מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט" [ישעיה ל"ב י"ז] וכדומה רבות, וכמו שהפעל "עבד" יבא בבנין הקל כן על העובד, כמו "אשר עבדו בהם" [שמות א' י"ד] "וכן על הנעבד עבדתיך ארבע עשרה שנה" [בראשית ל"א מ"א] כן יתורגם פה גם הפעל "עשו" בפעל "אשתעבדו" וכן הוא (לעיל בראשית י"ב ה') "אשר עשו" שח' "דשעבדו") ואשר לא ת' "דיפלחו" יורה כי המת' סובר שלא עבדו כ"א בגפוף ונשוק, וכמ"ש הרמב"ן שסובר כמ"ד [יומא ס"ו] גיפף ונישק במיתה בידי שמים, ר"ל שעשיית העם היינו גפוף ונשוק, ועשיית אהרן שעשה כמצותם, ובמתכ"ת כתלמיד לפני רבו אפשר שהמת' סובר כמ"ד ביומא (דף ס"ו) "עדים והתראה בסייף, עדים בלא התראה במיתה בידי שמים" וכ"ד רש"י דלאידך מ"ד שהי' גפוף ונשוק קשה קושית רש"י, הלא אינה במיתה, ודוחק לומר שהיה להם אז דין בני נח כמ"ש המהרש"א (שם בחדושי הלכות) ולכו ת' "אשתעבדו" שהוא ל' עבודה שהוא מעשה עבודתם כמ"ש "את אלהיהם היו עובדים".