הכתב והקבלה · שמות · פרק 22 · פסוק 8

דבר פשע. מלת פשע כולל כל אופני חטא ומעילה ובגידה, פריקת עול המושל מעליו וסור מתחת ממשלתו, (כמו (מ"א י"ב) ויפשעו ישראל בבית דוד תרגומו ומרדו, בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה (מ"ב ח'), ופשע וכחש בה' (ישעי' נ"ט), תרגומו (אבטרינניג), ומלת דבר אין הוראתו כאן על עצם מה (איין דינג) מענין לא אוכל לעשות דבר, אבל הוראתו הדבור המבטאי (איין וואָרט), מענין ואין דובר אליו דבר (איוב ב'), משיב דבר בטרם ישמע (משלי י"ח), אך דבר שפתים (ישעיה ל"ו), וכן בתלמוד (ב"מ מ"ד) פי' דבר לשון דבור פה, אם אמר לעבדו ולשלוחו מנין ת"ל על כל דבר פשע, ותרגומו (וואָרט דער אבטרינניגקייט), וטעמו דבור המורה על פריקת עול מלכות שמים, כגון שנמצא שקרן בשבועתו, כי רק באופן זה חייבתו התורה לתשלומי כפל (ערש"י); והמתרגמו (פעראונטרייעטע זאכע), יחייב כפל בטוען טעכת גנב לבד ונמצא שהוא עצמו גנבו אף שלא נשבע על טענתו, ואין זה אמת:

כי הוא זה. לרבותינו ילמדנו בזה דאין מחייבין שבועה אא"כ הודה במקצת התביעה, אבל בכופר הכל פטור; אמנם זה אינו בטענה דלא שייכה רק בפקדון, כגון שבועות שומרים, שומר חנם שנגנבה שומר שכר ושוכר שנאנסה ושואל שמתה מחמת מלאכה, דבאלה גם כופר הכל חייב, רק בטענה דליתיה בפקדון דוקא, דאיתיה גם במלוה, כגון שטען לא הפקדת בידי מאומה ולא השכרתני ולא השאלתני, או שאמר אמת הפקדת בידי או השכרתני או השאלתני אבל החזרתיו לך, בכל אלה אינו חייב שבועה מן התורה רק במודה במקצת לא בכופר הכל (ב"ק ק"ז עירוב פרשיות כתיב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב, כפירוש ריב"א בתוס' שם וכ"כ הרא"ש שם, דלא כרש"י שם, דלא אמרו עיקור פרשיות שתעקר ממקומה ורק ממלוה לא מפקדון משתעי, רק עירוב פרשיות ובפיקדון וגם ממלוה משתעי קרא, והרב בפני יהושע שם השתדל להשוות גם דעת רש"י לריב"א), ועל כל אבדה דקרא מיירי נמי בהודאה וכפירה שההודאה היא באבדה והכפירה ע"י טענת גנב בלסטים מזויין, כמ"ש בפני יהושע שם ק"ו ב' בטוען טענת גנב באבדה חייב כפל, - והנה למה דמוקמינן כי הוא זה להורות על מודה במקצת, פירוש מלת כי לשון אלא לשלול את הקודם, כמו לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים דתרגום כי אלהן, וכמו כי צחקת דשרה דפירושו אלא צחקת, שהוא אחד מד' לשונות שמלת כי משמש, וטעם כי הוא זה אלא הוא זה, כמות המלוה או הפקדון אינו כתביעתך אלא הוא זה כלומר פחות מזה (ניר איזט'ס דיזעס) אמנם מלת זה דקרא לא ידעתי לכוין היטב, למאי דקיי"לן הילך פטור, ואין הפרש בזה בין מלוה לפקדון, אלא דבמלוה כל המקצת שמודה בו הוא בידו והוא מזומן לתתו לתובע מקרי הילך ופטור דכמו שנתנו לו כבר דמי, ובפקדון אע"פי שאינו מזומן בידו. כגון שהוא באגם או ברשות הנפקד, כל היכי דמודה לי' הוי לי' הילך, דפקדון כל היכא דאיתי' ברשותא דמרי' איתי', ולא משכחת מודה במקצת פקדון דחייב שבועה מה"ת, אלא כשהמקצת שמודה בו ליתא בעיני' דנאבד בפשיעה (עיין במ"מ ספ"ו משאלה ופקדון ובספ"ג מטוען ובכ"מ שם) א"כ מה מלת זה דקרא, דמשמעותו דבר הנמצא, והוי לי' הילך, אמנם לדעת הרמב"ם דאף בפקדון אע"פי שהוא בעין אי לא אמר לי' הילך הוי מודה מקצת, ודוקא בנותנו מיד ואמר לי' אין לך בידי אלא זה והילך אז פטור משבועת התורה (עיין ש"ך חוה"מ סי' פ"ז סק"ב ג', ובלח"מ פ"ד מטוען בית מלא עד הזיז, ובבאה"ג סי' ר"צו התעורר על המחבר שסתם שם כדעת רמב"ם ובסי' פ"ח כאינך פוסקים) מלת זה דקרא כפשטי' דלא הוי הילך כל שלא נותנו, (ורש"י שכתב כאן אא"כ הודה במקצת לומר כך וכך אני חייב והמותר נגנב ממני, כבר כתב עליו הרמב"ן שהוא דלא כהילכתא):