הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 40

מחוץ לעיר. אמרו בת"כ אתהן חוץ לעיר ואין אדם חוץ לכל עיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד, ע"כ. אתהן מלה יתרה היא דממילא יובן שהאבנים הנחלצים יושלכו, ולזה אמרו בא למעט אדם מצורע, שיהושע קדש כל עיירות ישראל המוקפות חומה ונתן להם קדושות מחנה ישראל, אבל לא קדש העיירות שאינן מוקפות חומה בימיו, ובמצורע אמר קרא אל מחוץ למחנה, ודרשינן ביה חוץ למחנה ישראל, ולזה עיירות חומה שנקדשו בקדושת מחנה ישראל צריך להוציאו משם, והכי תנן (במס' כלים פ"ק) עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה (מעיירות הבלתי מוקפות חומה) שמשלחין מתוכן את המצורעים, ולזה אמר כאן דאתהן בא למעט המצורע, שלא נאמר שמשלחין אותן גם לעיירות הבלתי מוקפות חומה, כי רק באבנים המנוגעות נאמר אל מחוץ לעיר דמשמעותו אפילו הבלתי מוקפות מימות יהושע, אבל באדם מצורע אינו משולח אלא מעיירות המוקפות חומה שהם במחנה ישראל, עכ"ד בעל קרבן אהרן, וכן כתב הר"ש שם בפ"ק דכלים, ובפי' הר"ע ברטנורה שם שאין המצורע משתלח אלא מעיירות המוקפות חומה מימות יהושע ב"נ; אמנם קשה מאד מקרא מפורש (מ"ב ז') וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער, מטעם בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (כמ"ש רש"י שם), הלא עיר שומרון לא נבנתה עד ימי עמרי מלך ישראל, מעדות הכתוב (מ"א ט"ז) ויבן את העיר ויקרא שם העיר אשר בנה ע"ש שמר אדוני ההר שומרון, ואמרי' (סנהדרין ק"ב) מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בא"י שנאמר ויבן את ההר וגו'. וכיון שלא היתה בנויה עד זמן רב אחר יהושע לא היו צריכים המצורעים שלוח חוץ לעיר; ואפשר שמטעם זה שנה המתרגם שם בתרגומו שתרגם ויקן את ההר שומרון וזבן ית כרכא דלשומרון, וכן ויבן את העיר ובנא ית כרכא, ע"ש. הנה תרגם מלות ההר כרכא. שהיתה גם לפנים כרך אלא שהוא תיקנה יותר, כעין שאמרו (מגילה ד') בלוד ואונו וגיא החרשים, ע"ש. עי' ירמיה (נ"א כ"ה) הר המשחית תיב"ע כרכא מחבלא; (וראיתי לאדמ"ו הגאון מוהר"ע איגר בתוספותיו למשנה דפ"ב דכלים שהתעורר ע"ז). ובאמת לשון הת"כ והמשנה הנ"ל עיירות המוקפות חומה וכ"כ הרמב"ם (פיו"ד מט"צ) דין המצורע שיהיה לו מושב לבדו חוץ לעיר, שנאמר מחוץ למחנה מושבו ודבר זה בעיירות המוקפות חומה בא"י בלבד, וכ"כ הרמב"ם (פ"ז בבית הבחירה הי"ג) ולא הוסיפו ענין מימות יהושע ב"נ, ומשמעות הדברים דמכל עיירות המוקפות חומה המצורעים משתלחים אף שאינן מוקפות חומה מימות יהושע ב"נ, ובזה אתיא קרא דמלכים כפשטי':