הכתב והקבלה · בראשית · פרק 49 · פסוק 24

אביר יעקב. פי' לשון עוצם וחוזק כמו אביר הרועים (שמואל א כ״א:ח׳), הראשון ממשקל הקל, והשני ממשקל הכבד; והרש"פ כ' מלת אביר כאן בחטף פת"ח הוא ענין ברירה. וטעמו המבורר והמובחר (דעס אויסערלעזענסטען), והנפרד ג"כ אביר בחטף ע"מ גביר, או אביר בקמ"ץ ע"מ נזיר, או אבור ע"מ בחור שבסמיכות ג"כ בחיר ה' ואינו כן שם אביר בפת"ח כמו אבירי בשן אבירי לב וכדומה, כי אלה מלשון אבר והמכוון באלה בעלי איברים (בעגלידערט, ראָבוסטע) דהיינו בעלי כח מרובה:

משם רעה להרד"ק מלת משם יורה על הזמן כמו מאז, וכ"כ הראב"ע בשם ר"י גאות, והשיב עליו בפ' עקב כי כזה לא מצאנוהו בלשון המקרא, והרש"ד פירש מלת משם מוסב על המקום שסבל בו צרותיו והוא הבור ששמוהו בו, והמכוון בזה מבית האסורים יצא למלוך, וגם זה דחוק להסב מלת משם על מקום שאין זכר לו במקום זה, ונ"ל מלת משם הוא מענין שממה, וסעד לדברי מהראב"ע שאמר (בס' השם סוף שער א') וז"ל כי שמה ושממה מגזרת שָם, והטעם כי לא נשאר מהיישוב רק השם ואמר שם המפרש מלת שממה יתכן היותו מחובר משתי מלות שם-מה, והכוונה שלא ימצא בה ישוב ולא דבר זולתי השָם לבד והוא מקום ריקות מכל דבר, ע"כ. ובזה יאורו לנו כמה מקראות שהם דחוקים לפירוש המפרשים כמו (יחזקאל ל״ט:י״א) אתן לגוג מקום-שם קבר, שהיא הפוך לדעת המפרשים, שהיה ראוי לומר אתן לגוג שם מקום קבר, ואם מלת שם מענין שממה, לשון המקרא ישר, וטעמו מקום שהוא שמם יתיחד לגוג להקבר שם, וכמו שמבאר אח"כ גי העוברים וחוסמת היא את העוברים, שמרוב פגרים שיפלו שם יחדלו את העוברים מעבור שם, במקום השמם יקברוהו ואת המונו ולא יבואו לקבורה במקום יישוב בני אדם ויורה על אמתת פירוש זה כי מלת מקום-שם מסומנים במקף (מקום-שם, וויסטע שטעללע), וכן על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, גם בזה מלת שם דחוק והוא למותר, כי מה היה חסר אם אמר. על נהרות בבל ישבנו, בלא מלת שם, גם מה בא לרבות במה שאמר אחריו גם בכינו ואם מלת שם מענין שממה יהיה ענינו כמו ואני יושב משומם (עזרא ט׳:ד׳), וטעמו על נהרות בבל ישבנו משוממים גם בכינו, ומזה הענין מלת משם שאמר כאן, והוא מוסב על מה שאמר בענין, וימררוהו ורבו וישטמוהו, שעל ידי זה היה יוסף משוקע בצער ושממון, עז"א כאן, וימררוהו ורבו וישטמוהו וגו' מידי אביר יעקב משם רועה כלומר מידי הקב"ה נעשה לרועה משממותו וצערו (פאָן דער בעטריבניס איין הירט, שטאממפאטער ישראל'ס), ומלת משם משרת לשנים משם רועה, משם אבן ישראל, כי משממותו וצערו נעשה רועה, לכלכל כל אנשי הארץ בחכמתו גם נעשה אבן ישראל, כי היה להם כאבן פנה שבקרן זוית החומה שהוא מעמיד שתי כותלי החומה, כן הוא העמיד את כל משפחתו ובית אביו: ואונקלס הסב מלת משם על אביר יעקב, דתרגם משם רועה דבמימריה, וכן כתב הראב"ע, משם רמז אביר יעקב שהוא השם, וכ"ד רש"י כמ"ש הרא"ם, אמנם מלת השם דחוק והיה יותר ראוי מלת ממנו. לכן נ"ל, לפי המבואר (וישב ל"ט כ') בויהי שם בבית הסהר, דמלת שמים יסודו העיקרי שם, ועיקר הוראתו גבוה מעלה, ע"ש. לפי"ז שפיר יכנו המקראות אותו ית' שמים, כמו שתו בשמים פיהם, וכן במקומות רבות, מובאים (ויצא כ"ח י"ז) וזה שער השמים ע"ש. וזה בעצמו מובנו במלת שם שהוא היחיד ממלת שמים, כי הוא ית' הגבוה על כל גבוהים לבלי תכלית (אללערהאבענסטע, אללערהאֶכסטע) וטעם ומשם רועה, מן העליון שבעליונים זכה להיות רועה לכלכל את אביו ואת אחיו בפרט ואת המדינה בכלל, וזכה להיות אבן ישראל: