הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 4 · פסוק 25

ולקח וגו' באצבעו. בת"כ ובתלמוד (זבחים כ"ד) מפרשים אותו על קבלת הדם מהבהמה בכלי ביד ימינו דכ"מ שנאמר אצבע אינו אלא בימין, ומן התימה דבמצורע שנאמר (מצורע י"ד כ"ה) ולקח הכהן מדם האשם, מפרשים אותו על טבילת האצבע בדם (כבזבחים מ"ז ב') לקיחה בעצמו של כהן (ע"ש בתוס'), הנה שם לא נאמר מלת באצבעו מ"מ מפרשים לשון ולקח על טבילת האצבע בדם, והכא שמבואר מלת באצבעו לא נפרשנו על טבילת האצבע כ"א על קבלת הדם בכלי ? ונ"ל דלפי ההוראה העיקרית בשם אצבע יש להבין בו גם הוראת הכלי, כי עיקר הוראת שם אצבע הוא אחיזה ותפיסה (פאססען) והחלקים הפרטיים שבאבר היד (פינגער) שתשמישם לאחוז ולתפוס דבר בהם נקראו אצבע (אנפאססונגסגליעד) ע"ש התפיסה והאחיזה שנעשה על ידם (במבואר בכי תשא בכתובים באצבע אלהים), כמו כן הכלי (געפאֶס) שהוא מחזיק ותופס דבר אל תוכו יקרא אצבע (אויפפאססונגסגעשירר), כמו שהונח שם כלי עליו מלשון יכיל ויכולת שהוא מכיל ומחזיק מה שבא אל תוכו (מענין אשר יכולו המים), ולפי"ז טעם ולקח באצבעו, לקיחת הדם בכלי, כלומר בכלי המיוחד לשרת בקדש. אמנם לא אמר בכלי כ"א באצבעו להורות גם על החלקים הפרטיים שבאבר היד, שבהם יחזיק הכלי, אשר לפי המקובל יד הימין דוקא. ולפי"ז פי שנים בהוראת אצבעו, הכלי ואבר היד, והתוס' כתבו דבחטאת דכתיב ולקח באצבעו, ובאצבעו לא שייך קבלה ע"כ דהקבלה בכלי ובאצבעו היינו דעביד אוזן לכלי ולקחו באצבעו: