הכתב והקבלה · במדבר · פרק 35 · פסוק 19

בפגעו בו הוא ימיתנו. הראוי בקמ"ץ הפ"א כדין המקור בכנויו, ובא בחיר"ק כמו בבגדו בה (שמות כ"א), כמו בשברי לכם (ויקרא כ"ו), ונ"ל שזרות זה בא להורות שאין לבאר מלת בפגעו לשון ויפגע במקום, ופגע בדבשת (טרעפפען), ובכל מקום שיקרה הגואל את הרוצח ימיתנו, דלא יתכן שהתורה לא תחוס על כבוד נפש אדם ותרשה להמיתו באמצע הרחוב או בדרך ויתנוול כפחותי הברואים הממותים באשפתות, וכדומן ע"פ האדמה יהיה מושלך, ועוד דא"כ היה ראוי לחבר אליו מלת אותו, כמו כי תפגע את שור אויבך, ויפגעו את משה, והיה גם כאן ראוי לומר בפגעו אותו, גם אם מלת בפגעו חוזר על הגואל ור"ל כשיפגע הגואל את הרוצח ימיתנו, מלת הוא מיותר לגמרי, לכן הנראה לומר שמלת בפגעו ענינו כמו ופגע בכהנים (ש"א כ"ב), ופגע בנו (שופטים ח') ופגע בו וקברתו (מ"א ב' ל"א) ולשון המשנה (סנהדרין פ"ט קנאין פוגעין בו וכמהו הרבה, שכל לשון פגיעה המחובר לבי"ת ענינו חריצת המשפט (פאָללציהונג דער שטראפע), וטעם המקרא בזמן שיוחרץ עליו משפט מות הוא הגואל ימיתנו, ולכן ת"א כד אתחייב לי' מן דינא הוא יקטליני', וכ"א רז"ל בספרי אינו הורגו אלא בב"ד ובעדים, וכדא"ק (דברים י"ט) ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת. אמנם להיות שהרוצח בעצמו יש בידו להפוך בזכות עצמו כדברי רז"ל, אמור בפגעו בוי"ו יתירה, להורות על הרוצח, כאלו אמר בזמן שימצא הרוצח א"ע מחוייב אל קיום משפט מותו: