הכתב והקבלה · דברים · פרק 33 · פסוק 1

משה איש האלהים. אמרו ברבה אם איש למה אלהים אם אלהים למה איש וכו' אר"א מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהי'. ע"ש. ואינו מובן בהשקפה ראשונה כי איש אלהי' הוא כמו עבד אלהי', ולמה לרבותינו להפריד כל אחד לענין בפ"ע, ונ"ל בכוונתם כי תואר הנלוה במתואר והוא עמו ביחס אחד בבחינת נושא המשפט או בבחינת צדדי שניהם שוים, אם שניהם בה"א כמו ההר הטוב, הארץ הטובה, אם שניהם בלא ה"א כמו עבד עברי, בית גדול (ויש יוצאים מן הכלל כמו את הכבש אחד תעשה בבוקר, יום הששי, ובאמת עמדו עליהם רבותינו. עמש"ש), וכאן שאמר קרא המתואר בלתי ה"א והתואר בה"א, לכן שאלו אם איש למה אלהים (ובדפוס משובש ע"ש), ר"ל שהיה ראוי לומר או שניהם בלא ה"א או שניהם בה"א; והנה הוראת קשור שם עם שם יורה בכלל על שתי פנים, או סמיכת קנין הצטרפות או תאר המתואר, ויש התקשרות שם עם שם שיש לבארו בכל אחד משני הפכים, כמו כי תקנה עבד עברי שיש להבינו כתאר המתואר עבד שהוא עברי, או יחס הקנין עבד של עברי, ששם עברי לפי"ז שם עצם (ערש"י), הנה באופן זה מן הסמיכות צריך שיתבאר לפי הכרח והבנת ענין, ושם הנסמך לשם הקדש צריך להתבאר לענין יחס הקנין, לא כענין תאר המתואר, עד"מ בית אלהים אינו תואר המתואר כי הבית עצמו בנוי מאבנים עצים ועפר ככל שארי הבתים, אבל נקרא בית אלהים להיותו מיוחד לענינים אלקיים, נקרא הר אלהים כתרגומו דאתגלו עלוהי יקרא דה', מטה אלהים תרגומו דאתעבידו בי' נסין מן קדם ה', ועד"ז צלם אלהים, נשיא אלהים, אצבע אלהים, וכדומה לאלה. והנה בשמות הנסמכים לשם אלהים רובם שניהם בלא ה"א וכאן ה"א תלוי' בשם אלהים, ולזה מצאו רבותינו מקום לבארו כעין תאר לא לענין יחס, עד שאמרו מחציו ולמטה וכו', וכוונתם בזה לדעתי כי כל הנמצאים בעולם נחלקו בכלל לשתי מחלקות, הא' המורכבים מחומר וצורה, הב' הפשוטים הרוחניים והם צבאי מרום במרום (אף שיש לאלה ג"כ בחינת חומר, אמנם הוא זך מאד ונקראים פשוטים לא מצד עצמם כ"א נגד מה שתחתיהם במעלה, המורכבים בחומר עב גולם מורגש) והנה שאר בני אדם אם יונח עליהם שם איש הוא מבחינת תוספת ענין רוחניותו על ענין חומריותו, ויש לו דמיון מה לאישים הרוחניים לא מצד עצמות גופו כ"א מצד שתוף הרוחני שבו המתרבה בו על חומריותו (עמ"ש למעלה בפ' בלק בשם אדם ואיש), אמנם משה רבינו להיותו זוכה למעלה הנשגבת מדעתנו, דבור פא"פ, ומעמד הנכבד מ' יום ולילה, אשר לא יצוייר בלתי הזדככות והטהרות חלק חומריותו להיותו זך מאד כחומר הפשוטים האישים הרוחניים אשר מצד עצמותם יקרא אישים, ככה מרע"ה צד חומרו נקרא איש מצד עצמותו לא מצד שתוף רוחניותו כשאר בני אדם. זהו כוונתם באמרם מחציו ולמטה איש, ירצה מדרגת חומרו שהיא המדרגה התחתונה שבו היתה נקראת מצד עצמה בשם איש; מחציו ולמעלה ר"ל המדרגה המעליתית שבו והוא חלק רוחניותו היתה במדרגת יותר עליונה מאד. כללת כוונתם שמצד חומריותו לא היתה שום מניעה ועכוב אף במקצת מלהתעלות במדרגת הרוחנים העליונים, ועל ענין זה נתלה הה"א בשם אלהי' להורות על חלוק ההצטרפות שבינו לבין איש הקודמו, דוגמא למ"ש על הכבש אחד: