הכתב והקבלה · דברים · פרק 33 · פסוק 2

וזרח משעיר למו. ידוע שישראל סבבו את הר שעיר רוב אותן הימים שנתאחרו במדבר, ככתוב ונסב את הר שעיר ימים רבים, והנה שם זרח לישראל אור הש"י בראותם עוצם המופתים והנפלאות שעשה להם הש"י להאכילם מן מ' שנה, שלא בלו שלמותיהם בכל הזמן הארוך ההוא, עד שמשם התחילה הישועה לצמוח לישראל, כאמרו רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפונה ומן אז התחילו להשתדל במלחמות האומות אשר נצחום מעבר הירדן מזרחה (רלב"ג); הופיע מהר פארן שאז נשנית התורה כמ"ש בין פארן ובין תפל, לכן אמר הופיע שהוא יותר מזרח (הגר"א):

מרבבות קדש. להראב"ע והרע"ס הוא דבוק עם מימינו, וזה לא יתכן לחבר מה שבעל הטעמים הפריד באתנח, ואחרים יאמרו טעם המקרא אתה למו אש דת מרבבות קדש דהיינו מימינו של הקב"ה אתה למו דת השם ב"ה; וגם זה אינו נכון כי קבלת התורה היתה ממנו ית' לא ממלאכי קדש, ולכולם הי' ראוי לומר קדושים, ולזה הוסיף רש"י מרבבות מלאכי קדש (ע' רא"ם), ונ"ל מרבבות הוא תואר אל התורה, וטעם רבבות כמו רבי תורתי (הושע ח') שפי' לרד"ק הדברים הגדולים והחשובים והנכבדים שבתורה, כענין רב ביתו שפי' גדול ונכבד, וכן מרבבות קדש היותר חשוב והיותר נכבד בענין הקדש והיא התורה, והמ"ם היא מ"ם היתרון והפלגה, ותרגואו (אללער פאָרציגליכעס הייליגטהום), וטעמו זרח והופיע ואתה להם הדבר היותר חשוב ונכבד שבקדושה, והיא התורה, כמו שיאמר אש דת, ובמכדרשב"י (משפטים קכ"א) אורייתא מחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש, ולפי"ז האתנח במקום הראוי, וכ"כ הגר"א בפי' לשה"ש דגול מרבבה היא התורה; ולדברי חכמי אמת המלמדים אותנו דעת סדר השתלשלות העולמות והדרגתם, באמרם שכל עולם היותר עליון וגבוה הוא אור המחיה והמקיים את העולם שתחתיו, ולעולם האצילות (שכולו אלקות גמור דע"ס דאצילות מלכא בהון איהו וגרמיה חד בהון איהו וחיוהי חד בהון) יש יתרון על השלש עולמות בי"ע, כי אורו מתפשט ומאיר לכל השלש העולמות שתחתיו, והתורה הקדושה ששורשה העליון הנעלם נעלה הוא מעלה מעלה גם מאצילות קדשו ית' כי היא האור המקיים כלהו עלמין (עיי' בנפש החיים לקדוש ה' מהר"ח וולאזין שער ד' פ"י) ויאות לפי"ז לקרוא את התורה בשם מרבבות קדש, כלומר היותר חשוב והיותר נעלה בענין הקדש, ודע שאונקלס תרגם מלת למו שהוא לנסתרים במלת לנא שהוא למ"ב, ולא ידעתי טעמו:

אש דת. בספרי אמרו דמויים וחקוים שהאש יתדמה בהם לתורה אלהית, וז"ל מה אש ניתנה מן השמים כך דברי תורה ניתנו מן השמים (כמו שיסוד האש העליון והדק שביסודות ולכן מקומו קערורית גלגל הלבנה ככה התורה האלקית מבין שאר התורות כולן היא מפעל אלהי' ומסודרת משכל העליון) מה אש חיים לעולם אף ד"ת חיים לעולם (ע"י האש יתערבו היסודות ויעשו המזגים ויתהוו ההווים והחיות בכלל תלוי בחום ובליחות ככה התורה האלקות היא החום האלקית אשר בלבות עובדי הש"י שהוא יסוד החיים הנצחיים כמאמר הנביא והיה בלבי כאש בוערת) מה אש קרוב לה נכוה רחוק ממנה צונן כך ד"ת וכו' (כמו שהאש ראוי לאדם שישב אדם במצוע המקומי ור"ל שלא יתקרב פן ישרף ולא יתרחק ממנו הרבה כי יתחזק עליו הקור כך התורה האלקית לא ירחיק אדם ממנה כי היא חייו ואורך ימיו ולא יכניס עצמו לפנים ממחיצתה בהכנס בסודותיה, כמאמר אל תתחכם יותר במופלא ממך אל תדרוש (ערי"א), ואמר ברעיא מהימנא נשא (ד' קכ"ג) מאן דאיהו חייבא וייעול למנדע רזין דאורייתא וכו' מבלבלין מחשבתיה שלא ייעול לאתר דלאו דילי') ואמרו עוד רז"ל שהתורה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, כלומר נגלה ונסתר; ויש לומר עוד בהתדמות התורה לאש, כי כמו שהשלהבת תתקטן ותתגדל כפי מעוט ורבוי חלקי אשיים שבדבר שהשלהבת נתלה בו, כך השגת התורה האלקית תתרבה ותתמעט כפי הכנת נפש האדם אל קבלת השגתה, וכמו שלמדונו רבותינו (בפ' קנין תורה) מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, מהם המדות המשובחות והמעלות הנפלאות שצריך להתנהג בהם הישראלי הרוצה להיות מוכתר בכתר התורה, והנמנע מהם אינו זוכה להשגתה האמתית, עמ"ש מזה במשפטים באש אוכלת בראש ההר: