וכל מעשר. במע"ש הכתוב מדבר (רש"י מת"כ), וממשמעותיה דקרא הוא דילפי דלאו במעשר רק במעשר שני משתעי, מדכתיב, לה' הוא קדש לה'. ולא אמר בלשון קצרה, קדש לה' הוא. אבל במאמר, לה' הוא. מפרש דלאו במעשר משתעי, כי אין זה לה' רק ניתן ללויים, אמנם מע"ש הוא הנקרא. לה' הוא, שהבעלים אוכלים אותה בירושלים לפני ה', ככתוב בפ' ראה. עשר תעשר את כל תבואת זרעך ואכלת לפני ה"א; לכן מלת הוא מופסק באתנח שבזה סיים חלק התנאי, ולתשובת התנאי אמר קדש לה':
קריאה במקור
הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 30
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מזרע הארץ. דגן, מפרי העץ, תירוש ויצהר (רש"י), זהו דעתו גם (ברכות ל"ו), שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש ויצהר, וכ"ד הראב"ד; אמנם להרמב"ם (פ"ב מתרומות), דגן תירוש ויצהר לאו דוקא אלא ה"ה כל דדמי להו שהוא מאכל אדם, ויש לו בעלים וגדולו מן הארץ, ובחנם השוה כאן הרא"ם דעת רש"י להרמב"ם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e