הכתב והקבלה · במדבר · פרק 35 · פסוק 6

ועליהם תתנו. לרבותינו (מכות יו"ד) מ"ב עיר אלו ג"כ קולטות את הרוצח, אפשר לפרש כוונה זה במלת ועליהם, דמצאנו מלת על ישמש על ההשתוות, כמ"ש הר"ש פרחן על שדה הארץ יחשב (בהר כ"ה) פי' כשדה הארץ; ושית על עפר בצר (איוב כ״ב:כ״ד) פי' כעפר על פי אשר תשיג יד הנודר (בחקותי כ"ז) על פי השנים הנותרות (שם י"ח) תרגמם יב"ע כמיסת דתדביק כמסת שנייא. וכן על העולה (ויקרא ג' ה') פירושו כמו העולה, כמש"ש. כן ועליהם טעמו כמוהם, להשוות המ"ב לשש להיות כמוהם לקליטה. ומוכרע קצת לפרש כן, כי אם יהיה מלת ועליהם כפשוטו דחוץ משש יוסיפו מ"ב (אויסער) איך יקרא תוספת לדבר שאינו שוה לעיקרו, שהעיקר קולט והתוספת לא, ועוד דלעולם העיקר מרובה על התוספת, וכאן יהיה התוספת מרובה במספרו על העיקר שבע פעמים, אלא ודאי דמהשתוות אלו לאלו קרא משתעי דכולה קולטות, ולא כלל את כולם יחד בנתינה אחת, לפי שאין להם השתוות מוחלטת, דהשש קולטות אף שבא הרוצח לשם שלא לדעת, והמ"ב רק כשבא להם לדעת, ולסבה זו לא תפש קרא לשון כמוהם, דאז היה משמעותו השתוות גמורה: