נקם ינקם. אין להעלות על הדעת שתצוה התורה להתנהג במדת הנקימה עד שיומת האדון בדרך נקמה הנעשה באף וחימה וכמו שרגילים לתרגמו (עם זאָלל געראֶכט ווערדען), חלילה מן התורה לצוות על מדה מגונה שהזהירה עלי' לא תקום, אבל טעם נקם ינוקם, ישולם כמדתו, יומת כאשר המית. ומבואר היטב בהאזינו בלי נקם ישלם, ושפיר ת"א ויב"ע אתדנא יתדן, ולרבותינו (סנהדרין נ"ב) מדכתיב חרב נקמת הוי אומר נקימה זו סייף. ובפי"א דכלים מ"ח חשיב ניקון לכלי מלחמה, והוא ההפך ממשקל קינו (ש"ב כ"א ט"ו) דתרגום קינו סופיני', לשון סייף, והערוך הביאו בערך נקן, והארמי מחליף תמיד מ"ם העברי בנו"ן, ידים ידין רגלים רגלין, ככה נקם ונקן שוים. ולפי"ז אינו רחוק כ"כ להבין בלשון נקם ינקם מיתת סייף:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · שמות · פרק 21 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e