הכתב והקבלה · במדבר · פרק 15 · פסוק 32

מקשש עצים. מקשש פעל מרובע מן הכפולים, הקש הוא התבן הדק או העצים הדקים, ונגזר ממנו מקשש כלומר לקיטת הדברים הדקים תבן או עצים (ר"ש ב"מ). הנה על הלקיטה לבדה לא התחייב מיתה רק על אוספו אותם יחד, והמאסף דברים המפוזרים יחד הוא מלאכת מעמר; או שנתחייב מיתה על העברתו אותם בשעת לקיטתו ד' אמות ברה"ר (כבשבת צ"ו); אמנם לפי"ז עיקר החלול אינו מוזכר בתורה, ובמתניתא תנא מקשש תולש מן הקרקע הוא, לדעה זו מלת מקשש הוראתו התלישה והעקירה מן המחובר, דוגמא לזה (יחזקאל י״ז:ט׳) ואת פרי' יקוסס שפי' יקוצץ בחלוף זסשר"ץ, ומשרש זה אמר (איוב כ"ח) וכרם רשע ילקשו כתרגומו מכסחון (והמפרשים שם נדחקו בפי'), ומזה הונח לדעתי שם מלקוש על המטר היורד סמוך לקצירה ותרגומו (ארנטערעגען), [וגם בזה בחרו בעלי לשון דרך רחוקה]. ובלשון ערבי מלת קשה ענין חתיכה אומנית (דרעכסלערארבייט), וכל לשונות של לקיטה יורו גם על התלישה מן המחובר, וארוה כל עוברי דרך (תהילים פ׳:י״ג) ותרגום וארוה ומכסחין, (וכרמך לא תזמור מתורגם לא תכסח ע"ש רש"י), וכן לרעות בגנים וללקוט שושנים (שה"ש ה'), מחטב עציך מתורגם מלקט אעך, וכן בלשון משנה הלקיטה היא הקציצה מן המחובר, (כבשבת פי"ב) המלקט עצים אם לתקן את האילן וכו', ולזה יפה תיב"ע מקשש עצים תלש ועקר, ואונקלס שתרגם מגבב אעין, הנה גביבה בארמי אין ענינו הלקיטה והאסיפה לבדה אבל יורה ענין חתיכה, מגבבין מן החצר (ביצה ל"ג), דיקלא ועבד גובי (ב"ק צ"ו), הנה לפירוש זה עיקר החלול מבואר בקרא: