אז יאכל בו. מלת יאכל לא יתכן להסב על העבד דא"כ קרא יתרה הוא, דאם ישראל ערל אינו אוכל כמ"ש וכל ערל לא יאכל בו מכש"כ עבד שאינו ישראלי ערל, אבל מלת יאכל הוא לשון הפעלות ר"ל פעולה המתמצעת בין פועל למתפעל, כמו למען ייטב לך שפירושו יהיה טוב לך (ועמ"ש בוישאלו מצרים), וכן יאכל פי' יהיה בו אכילה, ור"ל אם נמול העבד אז יתכן הפסח להאכל בין לעבד בין לרבו, כי כ"ז שלא נמול העבד גם בעליו אסורים מלאכול בפסח (דארף גענאָססען ווערדען), דהלכה כר"י דמילת העבד מעכבת את רבו מלאכול בפסח. או דמלת יאכל הוא פעל סתמי, וחוזר על העבד ועל האיש שהוא רבו (דארף מאן דאפאָן עססען), והמתרגמו (קאן ער) אינו כמשמעות ההלכה; וסמוכים לפירוש ההלכה מן לא יאכל המוזכר לפני זה בבן נכר ומלאחריו בתושב ושכיר, כי גם באלה הוא מוסב על הפסח, כמ"ש בשם הכ"מ:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · שמות · פרק 12 · פסוק 44
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e