הכתב והקבלה · שמות · פרק 12 · פסוק 46

בבית אחד יאכל. אגברי קאי, ומשמעותו האדם האוכל את הפסח יאכלנו בבית אחד ולא בשני בתים, אבל שנים האוכלים פסח אחד מותר לכל אחד לאכלו בביתו אף שהוא שני בתים, דהלכה כר"י שהפסח נאכל בשני חבורות, ויש אם למסורת; ורש"י שפי' דקאי אפסח הוא לר"ש דסובר יש אם למקרא ומדקרינן יאכל בנפעל אפסח קאי ולא אגברי (ע' פסחים פ"ו), ומחלוקותם בפירושו איננו כ"א משקול הדעת עפ"י דקדוק הלשון, כמ"ש רוו"ה, מ"ד יש אם למקרא מפרש לשון נפעל כמנהגו ברוב, ומתקן הלשון על הענין כדרך בעלי הדקדוק, ומ"ד יש אם למסורת סובר כיון דמצינו בכמה מקומות שיש בבנין נפעל צד פועל (כמ"ש בפ' לא נודעתי להם), ומדלא כתי' יאכל ביו"ד דוגמת תיעשה המנורה (שמות כ"ה ל"א, עמש"ש), שוב אין זרות להשתמש מלת יאכל מצד הפועל ולפרשו כמו יאכל כדי להכריע אל המסורת, וכבר מצאנו בג' מקומות מצות יֵאכל והלשון נופל על האוכל לא על המצות הנאכלים מדלא כתי' יאכלו בלשון רבים, וככה בבית אחד יאכל אזהרה לגברי, שהרי כל הכתוב הזה אזהרה לגברי, לא תוציא וגו' לא תשברו בו; ועמ"ש בכל מלאכה לא יעשה (לעיל ט"ו) ובפ' והסנה איננו אוכל:

לא תוציא. אמר בלאו דהוצאה בלשון יחיד לא תוציא, ובלאו דשבירה בלשון רבים לא תשברו, כי אין הוצאה אחר הוצאה בפסח, דכיון שהוציאו הראשון נפסל, אבל יש שבירה אחר שבירה בעצם אחד לכן אמר בו לשון רבים, כן ראיתי בתו"א בשם ר"ז ווילנא. וכבר הקדימו בזה ר"מ חאגיז, והוסיף עוד, אמר בהוצאה לשון יחיד שאינו נוהג אלא בפסח ראשון, ובשבירה אמר לשון רבים דבפסח ראשון וגם בפסח שני יש בו משום שבירת עצם: